תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות שער ג · כו
ראיתי בישועות יעקב לאהע"ז סימן ס"ח ס"ק ו' שהקשה לפימ"ש הרמ"א באהע"ז סימן קע"ח דעכשיו שיש חרם רגמ"ה שלא לגרש בע"כ אין הבעל נאמן לומר שמאמין להעד שאומר שראה שזנתה אשתו או אפילו אם הוא עצמו אומר שראה שזנתה אשתו אין מאמינים לו וי"א שם שכופין אותו לדור עמה כיון שאינו נאמן א"כ קשה אמאי לא כתב הרמ"א שעכשיו בזמן הזה אינו נאמן לומר פ"פ מצא, ובפרט דעכשיו גם חזקה אין אדם טורח בסעודה ליכא כל כך בזמה"ז דהא רש"י פירש שאילו שונאה היה מגרשה ועכשיו לא מצי לגרשה משום חרם דר"ג, וראיתי בספר דעת סופר שכתב דא"ש עפ"י שיטת מהרשד"ם דבארוסה ליכא חרם ר"ג וא"כ כיון שאומר שפ"פ מצא לא חל עליו החיוב מעולם, אמנם אי ס"ל דחרם ר"ג נוהג גם בארוסה הדרא קושי' לדוכתא למה נאמן בזמה"ז לומר שפ"פ מצא, ונראה לי לתרץ דלכאורא קשה לשיטת הסוברים דאפילו אומר שראה שזנתה אשתו כופין אותו לדור עמה, הא לפי דבריו אסורה לו ושוי' אנפשי חד"א, ועי' פתחי תשובה לאה"ע סימן קע"ח ס"ק כ"א מ"ש בזה והאריך שם, וודאי אי הו"א דשויה אנפשי' חד"א הוא רק מטעם נדר א"כ שפיר מצינו לומר דכיון דבזמה"ז הוא ג"כ משעובד שלא מצי להפקיע שעובידו ממנה לא אמרינן שוי' אנפשי' חד"א ועי' בר"נ סוף מס' נדרים גבי אומרת טמאה אני לך, אמנם אי אמרינן שויה אנפשי חד"א הי' מטעם דאדם נאמן על עצמו והיא מה"ת עי' בשעה"מ פ"ט מהלכות אישות א"כ איך ס"ל להנהו פוסקים דכופין אותו ומשמש עמה, וצ"ל דכיון דלדידן עכ"פ אינו נאמן ומוקמינן אותה בחזקת היתר לו א"כ גם הוא אינו עושה איסור אם משמש עמה כיון דעפ"י תקנ"ח דר עמה גם הוא אינו עושה איסור, דוגמא לזה כתבו התוס' מס' שבת ד' ע"א גבי הדביק פת בתנור דאם אינו רודה הפת מחמת תקנ"ח איני חייב סקילה עי"ש, וא"כ היינו דווקא באשה שעכ"פ עד עכשיו היתה מותרת לו שפיר אמרינן דמוקמינן בחזקת היתר כמו עד עכשיו וא"כ אינו משמש עמה באיסור כיון שאנו אומרים לו שמותרת לו מחמת חזקת היתר, משא"כ הכא גבי פ"פ דלפי דבריו מעולם לא היתה מותרת לו דבעודה ארוסא ג"כ אסורה לו משום כלה בלא ברכה אע"ג דאינו רק מדרבנן עכ"פ חזקת היתר ליכא וא"כ ממילא דשויה אנפשיה חד"א דהא מיירו בעניין דליכא ס"ס לא מצי חכמים להתירה לו כיון דאסורה לדידיה משום שויה אנפשיה חד"א, ודו"ק: