תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות שער א · יט
אמנם בעיקר סברת התוס' ומשמרת הבית דספק אינה תחתיו לא הוי ספק כל כך משום חזקת הגוף שהיתה בתחילה והשתא נבעלה, נ"ל דתליא בהא דודאי אי אמרינן דמסתמא ברצין זנתה דאונס יש לו קול וע"כ דברצון מסתבר טפי לומר שקודם אירוסין נבעלה דלמה לנו לחשוד אותה ולומר שזנתה בשעת ארוסה שאז איסור סקילה, והוי כמו חזקה דאתיא מסברא דטפי יש לתלות על זנות קודם אירוסין לאוקמא בחזקת היתר לכהונה, אמנם אי אמרינן די"ל דבאונס זנתה תו ליכא סברא למתלי טפי הזנות בקודם אירוסין מלאחר אירוסין ושפיר אמרינן דמוקמינן לה בחזקת הגוף ואמרינן דלאחר אירוסין זנתה, ול"ל דנוקמא הבועל בחזקתו ולא זנה עם ארוסה שהי' בסקילה וטפי עביד איסור קל לזנה עמה בעודה פנויה אפילו באונס ל"ל הכי דהא אין מכירין מי הוא הבועל וליכא לאוקמא אחזקת כשרות דכל שאין דנין על אדם פרטי לא שייך לאוקמא אחזקת כשרות כמ"ש התוס' מס' שבועות מ"ו ע"ב ד"ה וספרא דאגדתא עי"ש היטב ודו"ק – ועד"ז יש להבין היטב דברי התוס' בסוגיא דפ"פ ט' ע"א ד"ה לא צריכא שהקשו וז"ל וא"ת ונוקמי' אחזקה שהי' כשרה לכהונה ונימא דלא תחתיו "זנתה" וי"ל דאדרבא אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמא אחזקת הגוף שהיתה בתולה עכ"ל, ולכאורא יל"ד גוואי פליגי הקושיא והתירוץ דבקושייתם ס"ל דמוקמי בחזקת כשרות לכהונה, ואח"כ בתירוצים ס"ל דאדרבא מוקמינן בחזקת הגוף והשתא נבעלה, ועוד יל"ד בלשון התוס' דמעיקרא נקטו שזנתה ואח"כ כתבו והשתא נבעלה ולא כתבו "שזנתה" אמנם י"ל דלשון זנתה שייך אם הוא ברצונה נבעלה שייך הלשון שזנתה, אמנם אם הוא באונס שייך אצלה טפי לשון שנבעלה, וא"ש דבקושייתם ס"ל דטפי אית לומר שברצון נבעלה דאונס יש לו קול וכיון דאמרינן דברצון נבעלה וודאי טפי יש לומר שקודם אירוסין זנתה דאין דרך לזנות אחר אירוסין ולבגוד בבעל נעוריה והוי כמו חזקה דאתיא מסברא דמסתמא אינה תחתיו נבעלה ולכך הקשו ונימא דלאו תחתיו זנתה, אמנם בתירוצם ס"ל דרובא דרצון לאו רוב גמור הוא וא"כ יש לחוש דלמא באונס כבעלה, וכיון שבאונס היתה ליכא סברא טפי לומר שקודם אירוסין זנתה מלאחר אירוסין ואדרבא מוקמינן בחזקת הגוף ולבתר הכי נבעלה וכיון דהא דתלינן שלאחר אירוסין נבעלה לא שייך רק באונס דברצון אדרבא איכא סברא טפי לומר קידם אירוסין ומשו"ה נקטו הלשון דהשתא שנבעלה כלומר באונס דבאונס יש לתלות על אחר אירוסין נמי וא"ש לשון התוס' ודו"ק:
ומתורץ ג"כ מה שהקשה הפנ"י דהא אפילו אם קודם אירוסין זנתה נמי איכא ספק דלמא לפסול נבעלה והוי ס"ס לאיסורא דלמא תחתיו, ואת"ל אינה תחתיו דלמא לפסול לה נבעלה ופסולה לכהונה, אמנם לפימ"ש א"ש דהא השתא אזלינן בסברא דברצון נבעלה ומשו"ה מסתמא אינה תחתיו נבעלה וכיון דברצון נבעלה תו ליכא חשש שמא לפסול כבעלה דחזקה אשה מזנתה בודקת ומזנה ואין הפסולין נכנסים כלל בגדר הספק, ועי' היטב בספרי ח"ג שער רובא שער ג' בסוגי' דראויה מדברת ודו"ק, ומה שהקשה עוד הפנ"י על מה שתירצו התוס' דמוקמינן בחזקת הגוף והשתא נבעלה והא הרי בעולה לפניך וחזקת היתר לכהונה, והו"ל חדא במקום תרתי כבר כתבתי בספרי ח"א שער החזקות שער ג' אות ו' דלא הוי חדא במקום תרתי רק כמו במקוה דחסר לפניך דאז אמרינן דחזקת המקוה דמעיקרא היתה בטעות, משא"כ הרי בעילה לפניך נגד חזקת בתולה לא אלים כל כך לשויא חדא במקום תרתי, עי"ש היטב ועי"ש בשער החזקות שער א' דבאמת גם גבי מקוה לא הוי אמרינן לאוקמא חזקת טומאה נגד חזקת מקוה דחזקת טומאה הוי רק מסובב וחזקת מקוה מסבב רק דחסר לפניך הוי כמו מסבב ומהני נגד חזקת מקוה ונשאר חזקת טומאה וא"כ הכא לא מהני חזקת היתר לכהונה נגד חזקת הגוף דחזקת היתר לכהונה הוי רק מסובב וחזקת הגוף הוי מסבב, והך דהרי בעולה לפניך לא אלים כל כך כמו חסר לפניך דהרי בעולה לפניך אינה ריעותא כל כך בחזקת הגוף כמו הרי חסר לפניך בחזקת המקוה דחסר ואתא, ומתורץ קושיית הפנ"י ודו"ק: