תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · כו
בשו"ת הגה' מימוני לספר משפטים סימן י"ז כתב דדברים העשוי' להשאיל וכן אומן יש לו חזקה לאחר ג' שנים וכתב שם דהא דאמרינן במסר שלא בעדים נאמן מתוך שיכול לומר להד"מ היינו לאחר ג' שנים וזהו שלא כדברי הש"ע בחו"מ סימן קל"ג סעיף ה' וסימן קל"ד סעיף א' שכתב להדיא בכל הני הן בדברים העשויי' להשאיל הן באומן אין להם חזקה אפילו אחר ג' שנים והנה לכאורא אפש"ל דרבה דס"ל דבעינן דווקא עדים וראה היינו לאחר ג' שנים וא"כ לא היה קשה מבריתא דהא אחר יש לו חזקה דבאמת תוך ג' שנים יש חילוק בין אומן לאחר דאחר יש לו חזקה אפילו תוך ג' שנים ואומן אין לו חזקה אפילו בלא עדים רק לאחר ג' שנים יש לאומן ג"ב חזקה היכא דליכא עדים וראה, ועי' בחידושי תתס"ו לסוגיות בדף הספר מ"ח ע"א שכתב די"ל הכי ובשו"ת מימונ' הנ"ל נראה באמת דס"ל דרבה מיירי לאחר ג' שנים עי"ש, והנה אי הו"א דהא דאומן אין לו חזקה היא מצד התקנה כמ"ש הרמב"ן א"כ י"ל דלאחר ג' שנים לא הוצרכו לעשות תקנה דהא יכול למחות תוך ג' שנים ועי' בחתס"ו שם שכתב דאפשר דבריתא דאביי מקשה מינה ראה עבדו ביד אומן דע"כ מיירי לאחר ג' שנים כמ"ש הרשב"ם א"כ הה"ד טליתו ביד כובס נמי מיירי דומיא דעבדו לאחר ג' שנים וא"ש הלשון מה טיבו אצלך כיון שכבר עבר זמן רב' אמנם בתוספתא פ"ב לא נקט מה טיבו אצלך רק סתמא תן לי עי"ש בחחס"ו שהאריך בזה ולע"ד נראה שנוי הלשון דבגמרא נקט מה טיבו אצלך ובבריתא סתם תן לי די"ל כך דהנה עפ"י מ"ש לעיל דיש לחלק אם אומן קונה בשבח כלי ליכא לאוקמא בחזקת מרא קמא והנה טעמא דאביי הי' דמוקמינן בחזקת מר"ק כמ"ש נקט מה טיבו אצלך דמשמע שאין חייב לו עוד שכר אומנות דאי הוה חייב לו שכר אומנות לא שייך הלשון מה טיבו אצלך דהא אפילו לטענת בעה"ב מצי תפיס ליה אאגריה וע"כ דאין חייב לו כלום אמנם בתוספתא דנקט הך לו מצינן לאוקמא שפיר שעדיין חייב לו שכר אומנות והוא מבקש הכלי וישלם לו שכרו וא"כ כיון שעכ"פ חייב לו שכר אומנות ליכא חזקת מר"ק כילו האי ואעפי"כ ס"ל דאין לו חזקה וי"ל באמת הטעם משום התקנה ומיירי תוך ג' שנים. בתוספתא שם נקט מעיקרא טליתו ואח"כ עבדו וא"כ יש לפרש עבדו דומיא דטליתו ומסתמא בתוך ג' שנים וכיון דס"ל דהיא משום התקנה שפיר ס"ל דאפילו בליכא חזקת מר"ק כגון שמגיע לו שכר אומנות דאומן קונה בשבח כלי, מ"מ כח התקנה שייך תוך ג' שנים, ומשו"ה אין לו חזקה וזכינו קצת ליישב השנוי לשון בבריתא שהביא אביי ובתוספתא פ"ב ודו"ק היטב: