תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · כה
ראיתי בספר ישועות יעקב לחו"מ סימן פ"ט שהקשה נכד הגאון המחבר ז"ל מאי פריך מנותן טליתו לאומן אמאי הבעה"ב צריך להביא ראיה אי קייל"ן אומן קינה בשבח כלי א"כ מי שמכר איזה כלי לחבירו והמוכר מוחזק וטוען בשתים מכרתי לך והלוקח טוען בפחות וכי לא נימא הממע"ה ולא צריך מגו כלל, ומאי פריך רבא לאביי ותירץ שם כיון דקתני בסיפא עבר זמנו הממע"ה והיינו משום חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין ע"כ ס"ל להאי תנא אין אומן קונה שבח כלי, דאי קונה שבח כלי לא שייך בל תלין ופריך רבא שפיר, (ולפי"ז הוי נמי א"ש למה הוצרך להביא סיפא דבריתא ולהנ"ל ניחא דמסיפא מוכח דאין אומן קונה שבח כלי ופריך שפיר) אמנם לע"ד נראה דלא קשה כלל למה צריך מגו ומ"ט גרע ממוכר דעלמא שטוען שמכר בשתים והחפץ בידו דנאמן דלא דמי כלל דבשלמא מוכר דעלמא כיון שאינו מחוייב כלל למכור לזה א"ש אפילו אם מודה שמכר רק שטוען בכך וכך מכרתי וודאי נאמן משא"כ הכא באומן אפילו אם היה רוצה לשלם לבעה"ב שכר החפץ מה שהיה שוה מעיקרא ולהחזיק לעצמו אינו רשאי דהא ע"כ מחוייב ליתן לו החפץ אחר שנותן לו שכר אומנתו, ועי' בקצה"ח סימן ש"ו ס"ק ד' שפיר אמרינן דאינו נאמן בלא מגו כיון דלבעה"ב יש לו חזקה דמעיקרא על החפץ כמו שהיה קידם שנתן לאומן ומשו"ה ס"ל לרבא דע"כ אין האומן נאמן רק מטעם מגו ופריך שפיר לאביי דס"ל דבע"ב יש לו חזקת מרא קמא אע"ג שהכלי ביד אומן כמ"ש לעיל באות י"ז ודו"ק: