תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · טו
ולפי"ז י"ל דפלוגתא דרבה ואביי לפי המסקנא דרבה ס"ל דהא דאין אומן נאמן הוא רק בעדים וראה ולאביי אינו נאמן אפילו בליכא עדים כל היכא דראה היא כך דרבה ס"ל דאומן לא דמי לדברים העשויי' להשאיל וא"כ ע"כ הא דאומן אינו נאמן אין הטעם משום חזקה קמייתא דבעה"ב רק משום דלקוח גבי אומן הו"ל טענה גרוע וא"כ עד כאן הו"ל טענה גרוע רק באיכא עדים, וראה כיון דאין לו טענה אחרת רק לקחתי ממך אחר שמסרתו לי או החזרתי ולקחתי מאחר שמכרתי לו אינו נאמן אבל בליכא עדים כלל שמסר לו, לא הוי טענה גרוע אמנם אביי ס"ל דכל אומן הוי כדברים העשויי' להשאיל א"כ הא דאומן אינו נאמן הי' משום דאיכא לבעלים חזקה קמייתא ומשו"ה בראה אפילו ליכא עדים מ"מ כיון שמודה שמסרו לו הרי איכא חזקת קמייתא לבעלים וא"כ אפילו ליכא עדים אע"ג דלא הוי טענה גרוע כל כך כיון דאית ליה מגו טובה דלהד"מ מ"מ איכא חזקה קמייתא שהי' של המערער ומשו"ה אין האומן נאמן, ואפשר שזהו טעמא של בעהמ"א דס"ל בעדים לחודא נמי אינו נאמן משום מכיון שיש עדים שבא לידו בתורת לתקן הו"ל בחזקת בעלים הראשונים ולא מהני לי' אפי' בלא ראה מגו דהחזרתי דכל דאיכא עדים הו"ל בחזקת בעלים ראשונים ולא אמרי' מגו להוציא, ובזה יש ליישב תמיהת הרמב"ן במלחמות מ"ט בליכא עדים ולא ראה מהני מגו דלהד"מ ובעדים בלא ראה לא מהני מגו דהחזרתי וכי מה חילוק יש בין מגו למגו, ולפימ"ש א"ש דוודאי כל היכא דמצי לטעון להד"מ ליכא למימר ביה חזקת בעלים הראשונים כלל דבזה וודאי נפיק הכלי מחזקתו משא"כ כל שאין יכול לטעון להד"מ לא נפיק הכלי מחזקתו וא"כ א"ש דבאיכא עדים דאז תיכף כשבא ליד האומן היינו מחזיקין אותו בחזקת מרא קמא אע"ג שאינו ברשות הבעלים כיון שבעדים נמסר לידו, וא"כ ממילא לא מצי לטעון לקוח במגו דהחזרתי דהו"ל מגו להוציא, ועי' בתומים ריש סימן קל"ד משא"כ בלא עדים דאז תיכף כשיצא מרשות בעלים הראשונים איתרע ליה חזקה קמייתא כיון שהיה יכול לטעון להד"מ, ומשו"ה דווקא בראה אינו נאמן דבראה תו לית ליה מגו דלהד"מ משא"כ בלא ראה שפיר נאמן דכה"ג לא הו"ל מגו להוציא דכל שיכול לטעון להד"מ ליכא חזקה קמייתא, וא"ש דעת בעהמ"א דכל שיש עדים ואין לו רק מגו דהחזרתי או בראה דג"כ לא מצי לטעון להד"מ דאז איכא חזקה קמייתא לא מהני ליה שום מגו דהו"ל מגו להוציא, משא"כ בליכא עדים, ולא ראה דאז כיון שיכול לטעון להד"מ איתרע ליה תיכף חזקת בעלים ראשונים כיון שיכול להפקיע טענתם ע"י טענת להד"מ שפיר נאמן לטעון לקוח במגו דלהד"מ ודו"ק היטב בהך סברא כי הוא נכונה לחלק דהיכא שיש לו טענת להד"מ אזיל ליה חזקת מרא קמא, ומשו"ה בין בעדים בין בראה דתו ליכא טענת להד"מ הו"ל חזקת מרא קמא לא מהני ליה שום מגו דהו"ל מגו להוציא כנ"ל בשיטת בעהמ"א: