תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ה · כא
בתוספ' ד"ה פלניא כתבו דאם נשאת בעד אחד ע"י סימנים וזנתה ואח"כ באו עדים שוות כבר מ"מ אין יודעים שגם בשעה שנשאת לשני ג"כ כבר היה מת, וא"כ אולי היה חי בשעת קידושי שני ובשעת זנות כבר מת הראשון בבירור אינה חייבת מיתה כיון שלא היתה רשאי להנשא רק ע"י סימנים אינה חייבת מיתה, וכתב בספר ראש יוסף להפליא ע"ז שלא נמצא כן בשום פוסק דבכה"ג לא תהיה חיוב מיתה דאשת איש, וראיתי בהגהות הגאון ר' צבי חיות ז"ל שכתב עפ"י סברת הר"מ בפט"ז מהלכות סנהדרין דכל שהוחזק האיסור אפילו עפ"י ע"א חייבין עליו מיתת אם עבר עפ"י שני עדים, וא"כ ה"נ כיון שכבר הוחזקה להיות אשת איש עפ"י העד שנשאת עליו שפיר יש לה דין אשת איש לכל דבריה, ובספר ראש יוסף העלה מסברא דנפשו דכל שנשאת עפ"י ע"א או ע"י סימנים אמרו רבנן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעונהו רבנן לקידושין מיניה, וא"כ ממילא הוי אשת איש גמורה מן השני שתהיה חייבת מיתה עי"ש, והנה הגאון הנ"ל כתב כן מסברא דנפשיה דנשאת עפ"י ע"א אפקעינהו רבנן לקידושין ובדברי רש"י מסכת' שבת דף קמ"ה ע"ב ד"ה לעדות אשה מבואר כן להדיא, דנשאת עפ"י ע"א אפקעינה רבנן לקידושין מיניה, אמנם התוס' ע"כ לא ס"ל הכי ודו"ק: