אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ה · כ

יט

ראיתי בס' אמרי דוד שהביא קושי' מאי פריך הגמ' סומא האיך מותר באשתו דהוא אינו אסור בכל הנשים רק באשת איש וי"ל בעלה משמרה ולקרובה י"ל דמוקמי' אותה אחזקת כשרות כיון שיש לדין על אדם פרטי, ואמאי לא הקשה דעדיפא מינה אם היא היתה סומית האיך היא מותרת דהיא אסורה לכל וכאן ל"ש כלל לאוקמא אחזקת כשרות דכל שאין דנין על איש פרטי לא שייך חזקות. כשרות כמ"ש התוס' במס' שבועות מ"ו ע"ב ד"ה וספרא דאגדתא, ונ"ל דהנה הא וודאי פשיטא דטב"ע גמור אין שום ספק שיועיל, והנה בספר ראש יוסף כתב דבאשתו דרגיל אצלה ביותר הוי טב"ע גמור, ולפי"ז י"ל דוודאי תיכף שיקרב אליה יכיר אם הוא אשתו או לא וליכא שום חשש רק מ"מ טרם שיכיר ע"פ יהי' מוכרח לקרב אליה וליגע בה דרך איברים, וזהו ג"כ אסור מה"ת אע"ג דליכא חיוב מיתה על דרך איברים ומשני שפיר ע"י טב"ע דקלא וא"כ היינו דווקא באיש, משא"כ באשה תיכף שיקרב אליה תרגיש אם הוא הבעל או לא ולגבה ליכא איסור דרך איברים כיון שהיא לא עשתה מידי, ואם ירצה לבעול תיכף תרגיש בטב"ע גמור שאינו בעלה. וליכא שום חשש (ועי' וילקט יוסף מחברת ראשונה סימן ק"ה), וראיתי בחידושי הגהות יעב"ץ למס' חולין שהקשה א"כ חרש האיך מותר דהתם לא שייך טב"ע דקלא, כיון שאינו שומע, עוד הקשה שם לפימ"ש המהרש"ל בשו"ת דהיכא שהיא בחררה המיוחד ליכא שום חשש א"כ מאי פריך האיך סומא מותר באשתו דלמא באמת אינו מותר רק היכא שהיא בחדרה המיוחד דאין חשש שאשה אחרת באה לשם עי"ש בהגהות, והנה כפי הנראה הוי טב"ע דקלא טב"ע גמור דאלא"ה לא היו מתירין לסומא איסור ערוה, והנה א"כ קשה האיך מוכיח רבא דטב"ע עדיף מסמנא והיינו אפילו טב"ע כל דהוא כפימ"ש התוס' ד"ה ולא מהדרינן, וראיתי בשו"ת מחנה חיים ח"א סימן נ"ו דבר נכון בזה דרבא הוכיח דהכא מהני אפילו טב"ע כל דהוא באיסורא, דל"ל דהיה להם טב"ע גמור, דא"כ מה היו מסופקים הא מעצמם היו יכולים לידע דטב"ע גמור מהני, דאל"כ איך סומא מותר באשתו או האיך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה, וע"כ דעל טב"ע גמור לא היו מסופקים כלל ולא באו רק על טב"ע כל דהוא וממילא מוכח דטב"ע כל דהוא נמי מהני, והא דקאמר דעדיף ואכתי לא מוכח דעדיף, דלמא לא הוי רק מסמנא, כבר הקשה כן הריטב"א, ותירץ דמסברא ידעינן דכל דמהני טב"ע הוי עדיף מסמנא עי' שם, וע"פ דברי שו"ת מתנת חיים הנ"ל בסימן כ"ו שם מדוייק מה דאמר רב אשי תדע דאילו אמר לשלוחא קרו לפלניא דהאי סמנא וכו' כי חזי ליה ידע ליה ולמה לו להביא ראיה מדבר הרשות בעלמא כיון דהני אמוראי הקודמים רבא ורב יצחק בריה דרב משרשיה, הביאו ראיה ברורה טפי ממה דדינא הכי, אמנם להנ"ל א"ש כיון דעיקר ההוכחה היא דעל טב"ע גמור לא היו באים לשאול מסומא או ממה דאמר תדע דאילו בטב"ע קטלינן ליה ואין זה ראיה כל כך דלמא ס"ל להני אמוראי דסומא אינו מותר באמת רק ע"י עדים וכמו שמצינו בנדה אם היא סומא בודקת ע"י עדים וכי זהו מעשים בכל יום שמותר באשתו, ובפרט לפימ"ש לעיל דבמקומה ליהא חשש, וא"כ שלא במקומה הרגילה להיות באמת אינו מותר ובני אדם בלילה ג"כ אינו מותרים רק בביתם במקום שאין דרכן של שאר נשים להיות שם וכן בטב"ע מנ"ל דקטלינן ע"י טב"ע, ומשו"ה הביא רב אשי ראית מדבר אשר כל אדם יוכל לידע בנפשו שעל טב"ע אין לו ספק כלל, וא"כ מסתמא לא היה להם טב"ע גמור דזהו היו יודעים מעצמם וע"כ דלא היה להם רק טב"ע קצת וא"כ שפיר מוכח דטב"ע כל דהוא נמי מהני מ"מ נ"ל דכל הא דשקלינן וטרינן בטב"ע אי מהני היינו דווקא בדבר שצריך לשום עינו עליו היטב ולהכירו דבזה שייך לשון טב"ע כלומר ששם עינו עליו ומכיר אותו, משא"כ בדבר שאפילו בלא שימת עין ודקדוק קצת נמי מכיר כמו סתם בני אדם הרגילים יחד ומכירים זה את זה פשיטא דזהו לא הוי שום ספק כלל ולא הוי בגדר טב"ע כלל, ובזה א"ש מה שצריך ראיה לזה דטב"ע מהני, והא פשיטא דא"כ איך משכחת עדים כלל הא בכל פעם נוכל לומר שאחר היה, ולא זהו, אלא וודאי שכל שא"צ לעדים לדקדק כלל וא"צ שום שימת עין והבחנה פשיטא דמהני, ועל זה אין שום ספק וכל שקלא וטריא דגמרא הכא רק בדבר שעכ"פ צריך שימת עין והבחנה קצת ודו"ק, (שוב ראיתי בשו"ת מחנה חיים הנ"ל שכתב ג"כ כעין זה ועיין היטב שו"ת נו"ב מהד"ת לאה"ע סימן ס"ב ועי' עוד לקמן אות כ"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה