אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ה · ד

ג

והנה בעיקר הדין בחתיכה הנמצאת כל מקום שיש רוב בשר כשר מותר בין בנמצא בשוק בין ליקח מן העכו"ם מן הדין דאזלינן בתר רוב רק הא דאסור ליקח מעכו"ם במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו הוא משום דאם יהי' מותר לקנות מן העכו"ם יהיה אסור למכור עי' בר"נ ומשו"ה ס"ל ללישנא קמא דרבי גבי מעשה דההו"א טבחא דאע"ג שמכר טריפה לעכו"ם מ"מ כיון שלא הכריזו נשאר להקונים שורת הדין דמותר לקנות ואסור למכור, ואע"ג דאתחזק טריפה מ"מ אזלינן בתר רובא דכיון דלא ידעינן באיזה מקים הטריפה (ולא אמרינן דהוי קבוע עכ"פ טריפת במקולין אחד של עכו"ם כיון דאינו ניכר באיזהו הו"ל קבוע שאיני ניכר) שפיר אזלינן בתר רובא רק במקום שאין מכריזין כלל או במקום שמכריזין והכריזו רצו לעשות תקנה למוכרים שלא יפסידו אם יהיה להם טריפה משו"ה תקנו שלא יקנו מעכו"ם וממילא יוכלו למכור, אמנם לישנא בתרא דרבי דס"ל דרק משו"ה התיר לקנות משום דאינו נאמן שמכר טריפה לעכו"ם ביום שלא הכריזו, אמנם אי הוי נאמן היה אסור לקנות, אע"ג דאיכא רוב בשר כשר משום דאתחזק איסורא ס"ל דהוי קבוע אע"ג שאינו ניכר ומשו"ה אמרינן דאי הוי הטבח נאמן לומר שמכר לו טריפה לא היה רשאי ליקח, אע"ג דאיכא רוב כשר עיי' היטב בר"נ, ונראה מדבריו דעה"פ איכא איסור גמור למכור לעכו"ם אם לא היו מתקנים שלא יקנו מעכו"ם דהישראל עכ"פ עובר בלפני עור, ואע"ג שמוכר לעכו"ם וליכא רק חשש' שמא ימכרנו לישראל י"ל דהוי כמו עושה ספק בידים ואסור, ודומה למה דאמרינן מס' קידושין נ"ו ע"א גבי משולחת לא אמרה תורה שלח לתקלה, אמנם מדברי התוס' ד"ה ובנמצא שכתבו דתקנה בעלמא היה שלא למכור לעכו"ם כמו בגד שאבד בו כלאים נראה דמדינא היה מותר למכור לעכו"ם דהוי חשש רחוק שימכרנו לישראל אפילו במקום שמותר לקנות מעכו"ם רק מכח תקנה בעלמא התקינו שלא יקנו מעכו"ם ואז ממילא מותר למכור כיון שאסור לקנות, ועי' בבכור שור על הסוגיא מ"ש שם:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה