אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ה · ג

ב

והנה אע"ג דהא דרב אוסר בשנמ"ה הוא רק משום חומרא, מ"מ ה"ט דווקא היכא שהניח בשר על שלחנו ומצאו במקום שהניחו בכה"ג בוודאי אינו אסור רק משום חומרא בעלמא דמכיון שאינו נולד לפנינו שום ריעותא שנחוש, משו"ה לספיקא בוודאי אין לחוש מדינא שמא הביאו העורבים ממקום אחר, משא"כ אם לא מצאו במקום שהניחו ואין לו בו סימן ולא טב"ע דבכה"ג מיירו כל הסוגיא כיון שיש לנו ריעותא ונולד הספק לפנינו כה"ג אסור מה"ת אפילו לרב וכן דעת רוב פוסקים אפילו החולקים על רב לאסור בכה"ג היכא שלא מצאו במקום שהניחו, ועי' בש"ע יו"ד סימן ס"ג וברמ"א שם ובר"נ וברא"ש בשם הרשב"ם ועפ"י זה כתב בספר שערי תורה ח"ג כלל י"ז פרט ד' דמשו"ה אוסר רב אפילו במצאו במקום שהונח משום דאם יהי' מותר לו בכה"ג בקל יבא לטעות ויהי' סובר שמותר אפילו לא מצאו במקום שהונח וכה"ג היכא שנולד הספק לפנינו אסור לרב מה"ת עיי"ש שהאריך, והנה הפר"ח ליו"ד סימן ס"ג ס"ק ג' האריך מאוד בעניין הזה ושם הקשה מ"ט יהיה אסור אפילו אם לא מצאו במקום שהונח לרבי במס' פסחים י' ע"א דס"ל גבי שדה שאבד בה קבר ונמצא שם קבר דאמרינן הוא שאבד הוא שנמצא ה"נ נימא גבי האי בשר שמסתמא הוא אותו שנאבד, ועי' בנו"ב מהד"ק לאה"ע סימן מ"ו שהאריך בהך פלוגתא דרבי ורשב"ג במס' פסחים עיי"ש ונדבר עוד מזה בס"ד, אמנם לע"ד בלא"ה, לא דמי לשם עפ"י מה שהביא הש"כ סימן ס"ג ס"ק ט' דעת הלבוש דאם לא נתן דעתו מקום שהניחו וחזר ומצאו, דהיינו שאפשר שנמצא במקום שהונח באמת מותר, וא"כ פשיטא דלא דמי כלל לשדה שאבד בה קבר, דהתם אם הקבר שנמצא הוא שאבד, א"כ הרי מצאו במקום שהונח, עכ"פ אין ריעותא ברורה לפנינו שהרי אם הוא זה הקבר הרי נמצא במקום שהונח, משא"כ בהאי בשר שיודע בבירור שאינו במקום שהונח דהא מיירו גם בגוונא שיודע שאנשי ביתו לא טלטלו אותו ממקום למקום עיין בתב"ש סימן ס"ג, וא"כ הוי' לפנינו ריעותא ברורה, כה"ג וודאי לרב אסור מה"ת כמ"ש בספר שערי תורה, ולדידן ג"כ מדרבנן אסור ועי' בתב"ש שמחלק עוד, דהתם גבי שדה איכא חזקת טהרה, וכן כתב בנו"ב שם משא"כ הכא ליכא חזקת היתר לחתיכה כיון שאנו מסופקים שהוא טריפה מתחלתו ונבאר עוד בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה