תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כח
נסתפקתי האיך הדין אם להחולה יש לו דבר איסור חמור ולאחר יש לו היתר או איסור קל אם מחוייב ליתן מהיתר או מאיסור קל שלו לחולה, או דלמא כיון דלחולה מותרים כל האיסורים היכא שאין לו היתר, א"כ אע"ג שיש לאחרים היתר אין מחוייבים ליתן לו דהא מכיון שיש לו איזה דבר לאכול תו לא הוי פקוח נפש, והנה ברש"י ד"ה מאכילין כתב וז"ל אם אין לנו דברים מותרים וכו' ויש לפנינו מיני איסורים מדנקטו הכל רק על אחרים משמע דזהו מיירי בגוונא שהחולה אין לו שום דבר, וא"כ ע"כ מוטל על אחרים ליתן לו משום פקוח נפש אז יש לדון איזהו קל ואיזהו חמור, משא"כ אם יש להחולה איזה דבר אפילו איסור אין אחרים מחוייבים ליתן לו משלהם כלום כיון דיש לו איזהו דבר עכ"פ תו לא הוי פקוח נפש, ועי' בתוס' מסכת' ב"ק ס"א ע"ב ד"ה מהו להציל עצמו דמיבעי' ליה אי מחוייב לשלם כשהציל עצמו בממון חבירו כיון שהיה פקוח נפש, עכ"פ יהיה איך שיהי' מכיון שיש להחולה איזה דבר אפילו איסור תו לא הוי פקוח נפש לגביה, ואין האחרים מחוייבים ליתן לו כלום, ומשו"ה נקט רש"י, דבריתא מאכילין אותו הקל מיירי רק באופן שהכל נותנים לו אחרים שאין לו משלו כלום, דאז וודאי מחוייבים ליתן לו להצילו משום פקוח נפש ובכה"ג ס"ל דמחוייבים ליתן לו הקל ודוק (ועיי' וילקט יוסף ח"ג סימן ו'):
אנא ד' אלקי ישעי ומגיני עזרני להבין דעת קדושים בסוגיא דשמא יעבירנו במס' ר"ה כ"ט ע"ב ובמס' סוכה ריש פרק לולב וערבה ובמס' מגילה ד' ע"ב:
אמר הכותב אם אמנם כבר האריכו בעלי תריסין גדולי אחרונים בזו הסוגיא מ"מ אין בית המדרש בלא חידוש קצת ואפילו אם רק אסדר הדברים כמה שיצאו מפי גדולים ג"כ יועיל לתלמודים, לזאת אמרתי אעלה נא בשדי החכמה ללקט אמרים בשבילים נפזרים מעט אשיחה וירוח לי: