תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כז
ראיתי בכתב יד של חידושי הגאון מהר"ם שיק ז"ל שהקשה מ"ט גזרו שמא יעבירנו לפידעת השבולי לקט שהביא המג"א סימן תמ"ו דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא א"כ אפילו אם יעבור ד"א הרי אמרינן עשה דוחה ל"ת ואע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, מ"מ לשיטת הריב"א אע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, מ"מ הל"ת נדחה ולא יעביר רק באיסור עשה אפילו אם יעבירנו והרי הנו"ב מהד"ק לאו"ח סימן כ"א כתב דמשום עשה לא גזרו, ועי' תוספ' מס' מנחות ס"ח ע"א ד"ה והא כתיב והנה לכאורא יש לתרץ בפשיטות דעד כאן מקרי שופר עשה דרבים רק כשתוקע להוציא רבים, משא"כ אם רוצה לתקוע להוציא עצמו לא הוי עשה דרבים, ואפשר שמה"ט נקט הרמב"ם הלשון שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע "לו" כלומר וא"כ לא הוי עשה דרבים (עי' פ"ב מהלכות שופר,) ועוד יש לתרץ דהא ג"כ יש לחוש שמא ילך אצל הבקי והבקי לא יוכל לתקוע לו או שלא יהי' בביתו או לאיזה סבה אחרת שלא יוכל לקיים המצוה כלל ויעביר על ל"ת ג"כ, אמנם יש עוד לתרץ באופן אחר לפימ"ש בספרי תבואות השדה ח"א בסוגיא דעדל"ת שער ב' (ובדף הספר ד' ע"ד) דלא אמרינן דהל"ת עכ"פ נדחה כסברת הריב"א רק אי ס"ל דעשה באמת עדיפא מל"ת, וא"כ שפיר אמרינן דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה – מ"מ הל"ת נדחה מחמת העשה דעדיפה מיניה משא"כ אי ס"ל ל"ת חמירה מעשה רק במקום עשה לא נאמרה ל"ת א"כ היכא דאיכא עסה ול"ת דאז לא שייך שהל"ת לא נאמרה, א"כ גם הל"ת לא נדחה כיון דל"ת זה מעשה עי"ש היטב, והנה א"כ א"ש די"ל דע"כ לא שייך סברת הנו"ב הנ"ל דמשום עשה לחודא לא עשו חכמים גזירה, היינו רק אי עשה קיל מל"ת שפיר י"ל דמשום איסור עשה לחודא לא יגזרו חכמים, משא"כ אי עשה עדיפא מל"ת וודאי מסתבר טפי דכמו שגזרו משום ל"ת לחודא ה"נ יגזרו משום עשה לחודא ג"כ ומכ"ש כיון דעשה עדיפא וא"כ אי ס"ל כסברת הריב"א דהל"ת נדחה א"כ ממילא ע"כ צריך לומר דעשה עדיפא וא"כ גזרינן משום עשה ג"כ וא"ש בס"ד ודו"ק: