תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כו
אשר ע"כ נ"ל דלא יכלו לגזור רק משום ש"י אבל לא משום שבות דתקיעה ולא משום שמא יתקן כ"ש, דהנה כבר כתבנו לעיל באות ט' דמה שגזרו חכמים אינם יכולים לתקן יותר רק דהוי כמו דאוריתא, ומעתה נחזי אנן דהנה תקיעה אי הוי שבות מצד עצמה הוי מלאכה דרבנן וא"כ כיון דאפילו אי הוי תקיעה מלאכה דאוריתא לא היתה אסור התקיעה לא בשבת ולא ביו"ט דהא תקיעה אינו מלאכת אוכל נפש כלל וא"כ כיון דמותר ביו"ט אפילו אי הוי מלאכת גמורה ה"נ מותר בשבת, וא"כ איך יכולין לאסור משום שבות דתקיעה כיון דאפילו אם הו' מלאכה גמורה ג"כ היה מותר פשיטא שאין לאסור משום שבות דתקיעה ומשו"ה נמי לא גזרו משום שמא יתקן כ"ש כיון דתיקון כ"ש הוי מלאכה א"כ אמרינן כסברת הריטב"א הנ"ל כיון דאפילו מה שהוא מלאכה התירה התורה א"כ איך נוכל לאסור משום שמא יתקן כ"ש משום ספק מלאכת אחרת לאסור התקיעה וא"כ לא שייך גבי שופר לא משום שבות דתקיעה גופא ולא משום שמא יתקן כ"ש דכל מה שהיא רק משום סרך מלאכה לא יכלו חז"ל לגזור כיון דבתקיעה עצמה ג"כ גופא איכא סרך מלאכה עכ"פ לכ"ע ממילא אין לחכמים ג"כ לבטל המצוה משום סרך מלאכה, אמנם משום ש"י דהוא אינו בגדר מלאכה כלל והוי כמו איסור דעלמא, שפיר יכולים חכמים לגזור, וממילא א"ש דלרש"י באמת לא היה קשה לו במס' ר"ה גבי שופר מ"ט לא גזרו משום שמא יוציא מרשות לרשות כיון דהוצאה ג"כ הוי מלאכה שהרי הוא אחד מאבות מלאכות. ולא שייך לגזור גבי שופר משום מלאכת הוצאה כלל כיון דתק"ש עצמו הוא ג"כ בגדר מלאכה ומדרבנן הוי מלאכה גמורה והתירה התורה אין לאסור משום סרך מלאכה אחרת ג"כ, ומשו"ה ניחא ליה לרש"י גבי שופר דליכא גזירה אחרת רק שמא יעבירנו כיון דהעברה אינו בגדר מלאכה רק כמו איסור בעלמא שפיר יכולים חז"ל לגזור, אמנם לולב ומגילה דליכא ביה שום סרך מלאכה לומר שהתורה התירה המלאכה דאית בה, וא"כ יש לגזור משום הוצאה מרשות לרשות ג"כ, ומשו"ה לא הקשה רש"י אמאי לא גזרו משום שמא יוציא מרשות לרשות רק בלולב ומגילה, משא"כ גבי שופר ליכא טעמא אחרינא שיכולין חכמים לגזור רק משום שמא יעבירנו דבמה שהוא בגדר מלאכה אין לאסור תק"ש משום זה כיון דתק"ש עצמו הוא ג"כ בגדר מלאכה, ומתורץ הכל בס"ד, דגבי שופר הוצרכו לגזור רק משום שמא יעבירנו ודו"ק היטב כי הוא נכון בס"ד ביושב קושיות מהר"ם מפאדווא וקושיות המג"א ודו"ק ועפי"ז אפש"ל באמת בכוונת רבה במס' סוכה מ"ש וה"ט דשופר לתרץ קושיית רש"י מ"ט לא קנו משום הוצאה מרשות לרשות, ומשו"ה קאמר וה"ט דשופר, כלומר כיון דגבי שופר לא שייך רק משום ש"י כמ"ש משו"ה לקט גבי לולב ג"כ שמא יעבירנו, והנה מ"ש דמשו"ה קנו שלא יעבירנו משום דמעביר ד"א אינו בגדר מלאכה הגם שראיתי להגאון מהר"ם בנעט ז"ל בספרו מגן אבות דחשוב מעביר ד"א ברה"ר לתולדה דהוצאה מ"מ לפימ"ש לעיל באות כ"ב בשם בינה לעתים בהלכות יו"ט והובא גם בספר עטרת חכמים דמעביר ד"א אינו אסור ביו"ט כלל ע"כ דלא הוי תולדה דהוצאה וא"כ עולים דברינו כהוגן בס"ד.
ואעתיק בכאן מה שראיתי בחתס"ו לאו"ח בסוף הספר בד"ה בהג"ה לתרץ מ"ט לא גזרו משום שמא יתקן כ"ש שלא לתקוע, ותירץ דבאמת אי יטעה ויעביר בשבת הו"ל טעה בדבר מצוה רק משום דלא בקיאין בקביע דירחא א"כ שמא אינו היום יו"ט ולא עשה מצוה, ומשו"ה א"ש גזירת שמא יעבירנו, משא"כ אי הגזירה משום יתקן כלי שיר ויבא לתקן נימא בכנור וזהו לעולם לא יבא לידי מצוה היה לאסור גם ביו"ט ויעקרו המצוה לגמרי ע"כ לא עקרו בשביל זה עי"ש ודבריו קרובים למה שהבאתי לעיל באות כ"ד בשם מעשי רקח דאם יו"ט יעביר על שבות דתקיעה ומתורץ קושיית המג"א דאם יהי' הגזירה שמא יתקן כ"ש יש לאסור גם ביו"ט רק דהחתס"ו מסביר יותר דהטעם דלא בקיאין בקביע דירחא לחודא לא סגיא לבטל המצוה רק כיון דלא בקיע בקביע דירחא ממילא יהי' טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, משא"כ היכא שאפילו אם יטעה יעשה מצוה לא היו גזרו וא"כ בגזירה דשמא יתקן כ"ש דלעולם לא יבא לידי מצוה אם יתקן נימא בכנור שפיר יש מקום לגזור גם ביו"ט ויתעקר המצוה, אמנם לפימ"ש א"צ לכל זה דכל שהוא משום סרך מלאכה אין לגזור בשופר כלל כמ"ש ודו"ק – והגם שלא נעלם ממני דלדעת בעהמ"א מסכת' שבת פרק הזורק דמעביר ד"א ברה"ר הוי ג"כ משום מוציא מרשות לרשות לא יתכנו דברינו לחלק בין מוציא מרשות לרשות ומעביר ד"א ברה"ר מ"מ לאו כ"ע ס"ל הך דהרז"ה, ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ג סימן ע"ט שהאריך בדברי בעל המאו"ר הנ"ל וא"ש דברינו לשיטת רש"י דלא מוכרח לסבור כבעהו"א הנ"ל: