תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כב
בהא גזירה דש"י כבר הקשו רש"י ותוס' אמאי לא גזרו שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר עי' רש"י מסכת' סוכה שעמד בזה, ובכפ"ת תירץ שמא יוציא וודאי לא אתי לטעות, משא"כ מעביר ד"א דהוא מהלכה בעלמא יטעה שמותר, וראיתי בספר עטרת חכמים שהקשה מ"ט לא פריך רש"י כאן במס' ר"ה למה נקנו רק מעביר ולא מוציא מרשות לרשות רק במס' סוכה הקשה רש"י, ונ"ל דהנה בהגה' אמרי ברוך על ספר טורי אבן למס' ר"ה הקשה קושיא עצומה, לב"ש דיש עירוב והוצאה ליו"ט איך שייך כלל גזירה דש"י, דבשלמא לדידן דביו"ט מותר רק בשבת אסור, שפיר יש לחוש שישכח שהוא שבת, משא"כ לב"ש דיו"ט ג"כ אסור הא וודאי ליכא למיחש שישכח ג"כ שהוא יו"ט דלמה הולך לתקוע בשופר אם אינו יו"ט עי"ש, אמנם אי ס"ל כמ"ש הגאון רבינו יונתן ז"ל בספר בינה לעתים על הלכות יו"ט פ"א הלכה ו' דמעביר ד"א אינו אסור רק בשבת א"ש גם לב"ש דמשום מעביר ד"א דמותר ביו"ט ואסור בשבת גזרו שישכח שהיא שבת, והנה לעיל באות ג' כתבנו דמשנה דמסכת' ר"ה דנקט בלשון סיפור מעשה כיצד היו נוהגין ע"כ דאתי לאשמעינן דהכל מודים בזה ואפילו ב"ש, וא"כ לא מצי למנקט שמא יוציאנו דא"כ קשיא לב"ש מ"ט גזרו כיון דביו"ט נמי אסור והא וודאי לא ישכח שהוא יו"ט, ומשו"ה לא הקשה רש"י כאן דלמה נקנו ש"י דווקא דע"כ צ"ל דהגזירה היה רק ש"י דאי משום הוצאה מרשות לרשות ע"כ לא משכחת לב"ש וע"כ דהוצאה מרשות לרשות ס"ל דאית ליה הכירא, אמנם במס' סוכה ובמס' מגילה דאינו מוכרח דהמשנה אתיא כב"ש נמי שפיר הקשה רש"י מ"ט לא נקט שמא יוציא מרה"י לרה"ר ודו"ק, ועפי"ז א"ש נמי מ"ט לא ניחא לר' לוי ג"כ לתרץ משום ש"י כיון דבלולב ומגילה לית לנו טעם אחר, ולפימ"ש א"ש דמשנה דמס' ר"ה דאתיא כב"ש ג"כ ס"ל ללוי דלא כבינה לעתים הנ"ל רק מעביר ד"א אסור ביו"ט ג"כ וא"כ ל"ש לב"ש גזירה דש"י דהא ע"כ לא ישכח שהוא יו"ט, ומשו"ה ע"כ צ"ל דהתורה מיעטה להדיא ולולב ומגילה אפשר לומר באמת דלוי ס"ל דלא אתיא כב"ש ודו"ק: