תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כא
ובהא דהט"ז משום שהתירה התורה בפירוש לא גזרו חז"ל שמא יעבירנו, ראיתי בספר ברכי יוסף או"ח סימן תקפ"א שהקשה דא"כ בלולב נמי דדרשינן ולקחתם ביום הראשון ואפילו בשבת, ומ"מ גזרו בלולב. ובאמת לא ידעתי מ"ט לא הקשה משופר ג"כ דהרי במס' שבת קל"א ע"ב דרשינן לר"א ג"כ יום תרועה אפילו בשבת וא"כ אמאי גזרו בשופר ש"י ולומר דלר"א באמת היו תוקעין בשבת ג"כ זהו דוחק לומר דר"א יחלוק על מה שהיו נוהגים בכל ב"ד ישראל, (שוב ראיתי בשעה"מ פ"ב הלכות שופר שמקשה באמת כן על ר"א לפי סברת הט"ז הנ"ל והניח בצ"ע,) ולי נראה ליישב דלא קשה דר"א ס"ל דהא שלא היו תוקעין בשבת היו רק במקום שלא יודעין אם נתקדש החדש דזהו החילוק בין במקום ב"ד לשלא במקום ב"ד, ועי' בבעל העיטור שהביא לשון הפסיקתא, וז"ל: ידחה במקדש שיודעין בזמנו של חדש ואל ידחה במדינה שאין יודעין זמנו של חדש עכ"ל, ועי' בירושלמי וכיון שעיקר מה שלא היו תוקעין הוא רק משום שמא אינו יו"ט תו לא שייך סברת הט"ז דדבר המפורש בתורה אין כח לחז"ל לאסור דזהו לא מקרי עקירת דבר מה"ת כיון שאין וודאי יו"ט היום עכ"פ הנך רואה שגם לתירוץ של הט"ז צריכין לתירוצי של הריטב"א הנ"ל לחלק בין מילה ושופר, משום דבמילה הוי החיוב ברור, משא"כ בשופר ולולב דלתירוץ של הט"ז גרידא יקשה עדיין משופר ולולב לר"א האיך גזרו כיון דכתיב ביום אפילו בשבת ועי' עוד בברכי יוסף שם שהאריך קצת בסברת הט"ז הנ"ל, (ועי' בספרי חלקת השדה בהגהות אות ט"ז ואות נ"ז מ"ש בזה בס"ד):