תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · יט
אמנם כעת נ"ל באופן יותר מרווח בס"ד, דהנה הר"מ שם פכ"ג הלכות שבת נתן שני טעמים לאיסור הפרשת תרומות ומעשרות בשבת האחד משום מתקן, ב' משום דנראה כמקדיש עי"ש, הלכה ט' והלכה י"ד, והנה במס' ביצה ט' ע"א אמרינן בחלת חו"ל כיון דאוכל בלא הפרשה ואח"כ מפריש לא הוי מתקן אפילו אם מפריש קודם עי"ש היטב ברש"י ד"ה אוכל והולך, שכתב אלמא הפרשה שלא לצורך, כלומר ולא מחזי כמתקן וא"כ ה"נ כיון דמעשר ירק דרבנן ומותר לו לאכול על סמך שיפריש אח"כ א"כ אפילו אם מפריש מקודם לא הוי כמתקן, רק מ"מ מסקינן שם דאסור להפריש כדאמרינן שם מי לא מודה שמואל שאם קרא עליהם שם שאסור ותו"ל בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות עי"ש ברש"י כלומר ונראה מ"מ כמקדיש, ולפי"ז י"ל סברא חדשה, דעד כאן נראה כמקדיש, רק במקום שאותו תרומה ומעשר יוצא מרשות בעלים לרשות כהן לגמרי, שפיר הו"ל כמקדיש משא"כ הכא גבי חולה שאם יצטרך לאכול גם המעשר יהי' מותר לו לאכול א"כ לא נפיק אכתי מרשותו ואינו נראה כמקדיש כלל, (ודוק היטב בהך סברא) וא"כ א"ש דוודאי בגמרא דס"ל דאיסור הפרשה בשבת משום טלטול וודאי אסור במעשר ירק כיון דמצי לאכול בלא הפרשה, משא"כ להר"מ דאיסור הוא רק משום מתקן ומשום מקדיש, וכאן לא שייך מתקן ולא מקדיש כמ"ש כיון דיכול לאכול גם התרומה לא הוי כמקדיש וא"כ מותר לעשר בשבת אפילו במעשר ירק ודו"ק: