אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער ברכת המועדים שער א › יג

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ברכת המועדים שער א · יג

יא

והנה לכאורא יש להביא ראיה היפוך סברא דידן דהרי בש"ע או"ח סימן תרי"ח סעיף י' משמע דחולה שאכל ביוהכ"פ חייב בבהמ"ז ואפילו יעלה ויבא צריך להזכיר רק שהט"ז שם ס"ק י' חולק לעניין יעלה ויבא משמע דהו"ל אכילה, יש לחלק דוודאי לעניין יוהכ"פ שהמאכל אינו אסור מצד עצמו הו"ל שפיר אכילה, ומשו"ה חייב בבהמ"ז אם נתיישב דעתו, משא"כ בדבר איסור דאסור מצד עצמו לא הוי אכילה כלל וכמה שמחלקו התוס' מס' גיטין ז' ע"א ד"ה השתא בין שהמאכל אסור מצד עצמו רק מצד היום שגורם איסור, ואע"ג דבש"ע או"ח סימן קל"ו משמע דבאכילת איסור במקום סכנה נמי חייב בבהמ"ז עי"ש היטב מ"מ יש לחלק דוודאי ברהמ"ז כיון שמחייב על הנאה שתיה לו וה"נ כ"ש כיון שאכל לרפואה וודאי נהנה וחייב בהמ"ז על ההנאה שהמציא לו הקב"ה מזון לרפואתו משא"כ לעניין שיהי' נקרא שם איסור וודאי י"ל כיון דמצד עצם המאכל אין לו הנאה בדבר איסור כלל לא נקרא עליו שם איסור ובדרבנן שאינו מצער כל כך חשיב איסור טפי ואדרבא משם גופא יש להוכיח דאכילת איסור לא הוי הנאה דהרי באנסוהו לאכול איסור שלא במקום חולה א"צ לברך הרי דאמרינן דאכילת איסור לא חשיב הנאה ועי"ש היטב בש"ע או"ח וא"כ א"ש דברינו דלעניין חולה איסור דאוריתא קיל מאיסור דרבנן עפ"י הסברא שכתבנו בס"ד ועי' במג"א סימן ר"ד ס"ק כ' ובס"ק כ"א שם הביא דעת הב"ח לחלק בין אכילת יוהכ"פ לאכילת איסור במקום סכנה, וכתב ג"כ החילוק מ"ש לחלק בין היכא שאסור מצד עצמו להיכא שאסור רק מצד היום שגורם עי' מחה"ש שם והגם שמג"א שם חולק לעניין בהמ"ז היינו כמ"ש משום דרפואתו זהו הנאתו וצריך עכ"פ להודות להשי"ת למי שהמציא לו, משא"כ לעניין איסור שיהי' נקרא עליו וודאי י"ל דאין שם איסור עליו כלל מה"ט כיון דנפשו של אדם קוצה באכילת איסור א"כ לגבי חולה שאנוס על הדבר לא הוי אכילה כלל כמ"ש:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה