תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ט
ראיתי בספר קול סופר שמדקדק אמאי נקט מאכלין אותו הקל הקל ולא נקט בחולה גופא שאוכל הקל הקל, ונראה דהנה בספר סוסי יוה"כ הקשה מאי קמל"ן דאוכל הקל פשיטא ע"ש מה שתירץ, ונ"ל ליישב דוודאי בחולה גופא פשיטא דצריך לאכול הקל דאפילו אי נימא דכל האיסורים היתרו לגבי חולה ולא רק הודחה ובטומאה דהותרה אמרינן מס' יומא לחד לישנא דלא צריך כלל לאהדורי אטהורים, מ"מ באכילת איסור כיון דהוי גנאי יותר כמ"ש התוס' מסכתי גיטין ז' ע"א ד"ה השתא ובכמה מקומות בש"ס צריך לאכול הקל יותר כל היכא דאפשר לו רק הכא מיירי בחולה כל כך ר"ל שאינו יודע להבחין בין קל לחומר ורק אחרים מאכילין אותו, והנה באחרים מאכילין כיון דבמקום איסור היינו להאכיל לבריא דבר איסור לכאורא ליכא חילוק בין איסור קל לחמור כיון דכל האיסור להאכיל דבר איסור לאחר, הוא רק משום לפ"ע לא תתן מכשול, ולפני עוור ש"ך אפילו באיסור דרבנן כמ"ש התוס' מס' ע"א כ"ב ע"א ד"ה ותיפוק ליה, ועי' בספר מנחת חינוך בקומץ מנחה סימן רל"ב וא"כ הו"א כיון דמה שאחרים מאכילין אותו אפילו במקום שהיה אסור אין חילוק בין קל לחמור, דכמו שעובר על לפני עוור באיסור חמור עובר נמי באיסור קל ואפילו באיסור דרבנן וא"כ הה"ד נמי במקום חולה שאחרים מותרים להאכילו דבר איסור ג"כ אין חילוק בין קל לחמור ואשמעינן שפיר רבותא דאפילו באחרים המאכילין אותו ג"כ איכא חילוק בין קל לחמור, וא"ש הכל בס"ד: