תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ח
עי' בטורי אבן שהקשה כמה קושיות אי ס"ל ללוי דתק"ש גופא הוי מלאכה א"כ איך מותר לטומטום לתקוע דלמא אינו איש ומחלל יו"ט שלא לצורך מצוה, אמנם אי ס"ל דללוי ג"כ רק חשיבות המצוה משויא ליה למלאכה כמ"ש לעיל בריש הסוגיא, ועי' כה"ג בהגהת מרדכי פ"ק דמס' חולין לעניין קשר של תפלין דאי הוי מצוה לקשור תפלין בכל יום הו"ל ע"י חשיבות המצוה לעשותה כקשר של קיימא דרחמנא אחשביה, וה"נ י"ל גבי שופר כיון דקצת מעשה הוי עכ"פ לכ"ע, שהרי תקיעה עצמה הוי שבות עכ"פ לכ"ע, וא"כ המצוה גופא מחשיב לה למלאכה, ולא דמי ללולב דליכא שום מעשה בנטילתה, וודאי ל"ל דהמצוה מחשבה למלאכה, מתורץ שפיר קושיות הטורי אבן הנ"ל דטמטום שפיר מותר לתקוע דאי לא הוי איש ליכא גביה מצוה ולא הוי מלאכה, ואע"ג דא"כ הדרא קושית רבא על לוי לדוכתא אצטריך קרא למעוטי כלומר כיון דלאו מלאכה הוא רק ע"י המצוה א"כ לא לכתוב רחמנא שום מיעוט בשבת דאפילו אם יתקעו הרי לא יעברו על שום איסור כיון דליכא מצוה יש לתרץ דהתורה רק זאת בא להודיענו דבשבת דליכא תק"ש צריך להזכיר הפסוקים מה"ת, משו"ה כתבה התורה זכרון תרועה דבשבת מצוה מה"ת להזכיר פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות, (יעי' בכפ"ת שכתב ג"כ כה"ג אליבא דר' לוי) ודו"ק: