תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ז
ראיתי בט"ז באו"ח סימן שכ"ח ס"ק ו' שכתב דלדידן דס"ל כהר"נ דשוחטין ואין נותנין לו נבלה כדי שלא יעבור על כל כזית, ה"נ מוטב שיחם הישראל היין ולא הנכרי שלא ינסך ויעבור על כל טפה וטפה ששותה עי"ש, ולכאורא לא דמי כלל, דהכא גבי נבלה יעצור החולה על איסור דאוריתא, משא"כ הכא גבי נסך היק' רק סתם יינם דרבנן ומנ"ל דלא עדיף טפי שיעבור החולה על איסור דרבנן סתם יינם שהישראל יחלל שבת באיסור בישול דאוריתא, שוב ראיתי בפרמ"ג שם שעמד בזה דהכא איסור דרבנן לא דמי לנבלה עי"ש, אמנם אי אמרינן בהסבר דברי הר"נ כמ"ש דמשו"ה שבת קיל מנבלה משום דבשבת לא נשאר שום רושם חיסור א"ש נמי דברי הט"ז דמוטב שיחלל הישראל שבת בחימום היין משישתה החולה נסך, דהתם עכ"ת לא נפקע האיסור לגמרי, ודמי ג"כ לנבלה בזה דלא נפקע האיסור מכל וכל, אע"ג דנסך הוא רק דרבנן ונבלה הוי דאוריתא ודו"ק, ועיי' פרמ"ג שם שחקר אם יש לפנינו וודאי איסור דרבנן וספק איסור דאוריתא איזה נקרא חמור וכתב דאפילו למאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא, מ"מ חמיר הספק דאוריתא כיון דיש בו לתא דאוריתא עי"ש, ולכאורא י"ל בפשיטות לפימ"ש האחרונים דאיסור דרבנן הוי רק איסור גברא וספק דאוריתא הוי ספק איסור חפצא ג"כ א"כ וודאי חמור ספק דאוריתא מוודאי דרבנן: