תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ו
ומצאתי ראיה לחילוק זה בהגהת נועם המלך פי"ד מהלכות מאכלות אסורות, שכתב שם לתרץ קושיית השעה"מ על הר"נ דס"ל דרבוי לאוין חמור משבת, אע"ג דהוא בסקילה, והקשה א"כ אמאי ס"ל להר"מ בהלכות נזירות פ"ו דנזיר וכהן שפגעו במת מצוה יטמא הנזיר שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא הכהן שקדושתו קדושת עילם, והא גבי נזיר שמטמא עצמו איכא ד' לאוין וגבי כהן רק חד לאו, וא"כ עדיף שהכהן יטמא עצמו, ולפום ריהטא הייתי רוצה לחלק דהכא חמורה גבי נבלה משום דרבוי לאוין הוי ע"י רבוי פעולות וחמיר מנזיר דרבוי לאוין הוי בפעולה אחת, ויש להביא ראיה דרבוי לאוין בשתי פעולות חמיר מרבוי לאוין בפעולה אחת ממסכת' סנהדרין פ"א ע"ב מי שלקה ושנה, ב"ד מכניסין אותו לכיפה, ופרש"י שם שלקה ושנה על שתי עבירות משמע הא בעבירה אחת שתי מלקיות אין מכניסין אותו לכיפה עי"ש, הרי דרבוי לאוין בפעולה אחת אינו חמיר כמו רבוי לאוי בשני פעולת וא"כ משו"ה נבלה לא דמי לנזיר, דשם הוי רבוי לאוין בפעולה אחת, ואע"ג דהתם במס' סנהדרין מוקי לה הגמרא הא דמכניסין אותו לכיפה במלקיות של כריתות דווקא, מ"מ חזינן דרבוי לאוי ברבוי פעולות חמיר מרבוי לאוין בפעולה אחת, וא"כ לא קשה מנזיר דשם הוי רבוי לאוין בפעולה אחת, אמנם ראיתי שהשעה"מ עצמו הרגיש בזה, וכתב שזהו החילוק אין בו כדי שביעה (ואפשר אילו היה שם נגד עיניו הסוגיא הנ"ל דמס' סנהדרין ששם מבואר החילוק לא היה כותב זה) אמנם בטעם המלך שם מחלק דגבי כהן ונזיר כיון דאע"ג דהותר לשניהם לטמאות למת מצוה מ"מ אטו אמרינן דלא יהיו טמאין כיון שטמאו עצמן בהיתר, וא"כ אע"ג שהותר להם לטמאות, מ"מ נשאר רושם האיסור קיים ומשו"ה עדיף לן שלא ישאר הטומאה על הכהן ויטמא עצמו הנזיר שאין קדושתו חמורה כל כך, משא"כ שבת מכיון שהותר, לא נשאר שום רושם איסור עי"ש, וא"כ ממילא מתורץ נמי מטבל ותרומה דהתם בין בטבל בין בתרומה לא נפקע האיסור לגמרי, ומשו"ה עדיף טפי להאכילו טבל אע"ג שהוא יותר בכמות כיון דתרומה חמורה לת"ק דס"ל הכי ודו"ק ולפי"ז א"צ לומר כלל לדעת הר"נ דאם באמת אמדו אותו רק על כזית אחד נבלה כיון דלא יצטרך לעבור רק פ"א אסור לשחוט לו דתו לא הוי נבלה חמורה דאי אפשר לומר כן דא"כ האיך פסיק ותני טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה, והא היכא דאמדוהי שיצטרך מנבלה שני זתים ומטבל רק זית אחד הוי נבלה חמורה ובריתא קתני בכל גוונא דמאכילין אותו רק נבלה אע"ג שמנבלה יצטרך יותר, ועי' בספר כפ"ת שעמד בזה, וע"כ דכוונת הר"נ הי' רק לחלק דבנבילה לא פקע האיסור לגמרי דהאיסור נשאר קיים ובשבת נפקע האיסור לגמרי כמ"ש וא"ש הכל בס"ד: