תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ג
אמנם יש עוד טעם לחלק ולומר דנבלה רק הודחה לגבי חולה ושבת הותרה, עפ"י מה שראיתי בספר דברי ירמי' על הר"מ פ"ב מהלכות שבת שהביא בשם עטרת חכמים דכל דבר שבא רק במקרה על צד הזדמן לדחות, בזה י"ל דרק הודחה, משא"כ כל דבר שאי אפשר שלא יזדמן שידחה, כה"ג אמרינן דהותרה לגמרי כיון שהתורה ידעה שאי אפשר להיות באופן אחר רק שידחה לאיזה צורך, וא"כ מכיון שהתורה התירה לדחות הך ציווי ואי אפשר בלעדו, א"כ הותרה לגמרי עי"ש, ומעתה נחזי אנן הנה התורה מנעה ממני כל מאכלות אסורות, אמנם במקום שיהי' סכנה ח"ו התירה התורה, מ"מ א"צ לומר שתיכף כשנאמר איסור נבלה לא התחיל כלל האיסור לגבי חולה דהא אפשר שלא יזדמן בשום אופן חולה כזה שיצטרך נבלה דווקא לרפואתו וא"כ א"צ לומר דאיסור נבלה הותר לגבי חולה כיון שאפשר שלא יצטרכו בשום פעם לעבור על איסור נבלה משום חולה רק התורה התירה דאם יזדמן חולה שיהיו צריך לנבלה שמותר ליתן לו נבלה ובכה"ג נדחה איסור נבלה נגד עשה דפקוח נפש, ולא תות"ה דהא אין זה דבר ברור שיצטרך בהכרח שיהי' נדחה האיסור נבלה דהא אין זה מוכרח שיזדמן על כרחך שיצטרך לנבלה והוא רק במקרה בהזדמן ואז אמרה התורה שידחה, משא"כ בדבר שאי אפשר שלא יזדמן פ"א שיהי' נדחה כגון מילה בשבת שא אפשר לא יהי' בכל העולם עכ"פ תינוק חבורה בשבת במקום מצוה כלל וכיון דע"כ תיכף כשצותה אחד שיצטרך למולו, וא"כ תיכף כשאמרה התורה שלא לעשות חבורה בשבת משום נטילת נשמה לא ניתן איסור התורה על איסור חבורה ידעה בבירור שלא בכ"מ אסור חבורה, דהא במקום מילה על כרחך יצטרך לעשות חבורה ולא ניתנה כלל אזהרה על חבורה בשבת במקום מצוה, א"כ הה"ד אם מזדמן חילה שצריך לחלל שבת עבורו כיון דהך אזהרה לא נאמרה על כל פנים, והוי כמה דאמרינן במכלתא זכור את יום השבת לקדשו וביום השבת שני כבשים וכו' בדבור אחד נאמרו (עי' במכלתא פרשת יתרו פרשה ז' ד"ה זכור ושמור) כלומר שבמקום מצוה לא נאמרה כלל איסור חילול שבת, וכיון שמצינו מקום שאיסור חילול שבת לא נאמרה כלל אמרינן ג"כ דהה"ד לגבי פקוח נפש אע"ג דיש באפשרות שלא יזדמן כלל פקוח נפש לעניין שבת שיצטרכו לחלל שבת מ"מ הך אזהרה כיון דתיכף בשעת צווי על השבת יצא מן הכלל דבמקום מציות לא נאמרה, אמרינן דכל שיש מצוה שעומד נגד חילול שבת לא נאמרה כלל כיון שכבר יצא מן הכלל, משא"כ נבלה כיון שאין מן ההכרח שיבא לידי כך שיהי' מוכרח לאכול נבלה עכ"פ שפיר אמרינן דאע"ג דילפינן מקרא דנבלה ג"כ הותר במקום פקוח נפש, מ"מ תיכף בשעת אזהרה על הנבלה לא יצא מכלל, דהא אם לא יזדמן שיהי' פקוח נפש לאכול נבלה לא יצטרך לעבור על איסור נבלה, וא"כ אע"ג דבהזדמן נדחה נבלה ג"כ נגד פקוח נפש, מ"מ לא הוי הותרה רק הודחה, וזה החילוק והסברא דנבלה לגבי פקוח נפש הוי רק הודחה ושבת הותרה ודו"ק היטב - ומעתה יובן היטב כוונת דברי הראב"ד שהשיב כפי מ"ש הרא"ש וז"ל אי נמי שאי אפשר שלא יהא קטן אחד בסוף העולם, כלומר וע"כ תיכף כשבאה הצווי שלא לחלל שבת יצא מן הכלל במקום מצוה דמותר, וא"כ ה"נ הותרה לעניין פקוח נפש, משא"כ נבלה דלא היה מוכרח עכ"פ שיזדמן חולה שיצטרך לנבלה דווקא, וא"כ הוי רק הודחה, וא"כ עדיף טפי לחלל שבת דהותרה במקום פקוח נפש ולא להאכילו נבלה דהוי רק הודחה ודו"ק ובספרי תבואות השדה חלק א' שער עשה דוחה ל"ת הארכתי אי בכל עשה דוחה ל"ת הוי הותרה או רק הודחה עי"ש מ"ש באות י' שם בס"ד: