תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ב
ונ"ל הפירוק הי' כך דהנה הרשב"א בשו"ת סימן תרפ"ט כתב דזהו אם מותר לשחוט לחולה בשבת אע"ג שאפשר לו בנבלה תליא אי הותרה לגבי חולה או רק הודחה, דאי הותרה א"כ אין כאן שום נדנוד איסור מה שאנו עושין עבור החולה ומותר לשחוט עבורו, משא"כ אי רק הודחה א"כ אם אפשר שלא לשחוט אין שוחטין ועי"ש שכתב דתליא בפלוגתא אי טומאה הותרה בצבור או הודחה פלוגתא דר"נ ורב ששת יומא ו' ע"ב ועי' בכ"מ ריש פ"ב מהלכות שבת שכתב בדעת הר"מ דס"ל דשבת רק הודחה ולא הותרה עכ"פ העולה מדברי הרשב"א הנ"ל הוא כך דנבלה לחולה או שאר מאכלות אסורות הוא רק הודחה ולא הותרה ושבת הותרה, דאי נבלה ג"כ הותרה א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי מחללינן עליו טפי שבת מליתן לו נבלה, וע"כ דנבלה רק הודחה ושבת הותרה, ומשו"ה טפי עדיף לחלל עליו שבת שהותרה מליתן לו נבלה דרק הודחה, והנה מעתה נחזי אנן איזה סברא יש לומר דנבלה רק הודחה ושבת הותרה, והנה בפשיטות י"ל דנבלה דהוי איסור חפצא נמי וא"כ אע"ג שהותר לחולה, מ"מ איסור נבלה לא יוכל להיות נפקע לגמרי שהרי כל מה שנשאר עדיין שם נבלה עליו משו"ה לא הוי רק הודחה, משא"כ שבת לא נוכל לומר דהוי איסור חפצא דהא מכיון שעשה המלאכה תו לא נשאר שם איסור על החפץ (ועי' במ"ש הר"נ בסוגיא דמעשי שבת מותר, ואפשר שלזה נתכוין גם הר"נ, ונבאר לקמן באות ה' בס"ד,) וא"כ לא הוי רק איסור גברא ומכיון שלגבי החולה ליכא איסור שבת, לכך הותר לגמרי דהא לא נשאר שום רושם איסור עוד, ושייך לומר הותרה, ועי' שעה"מ פי"ד מהלכות מאכלות אסורות ובהגהת טעם המלך שם ויבואר בדברינו לקמן אות ה' ואות ו' בס"ד: