אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער ברכת המועדים שער א › ב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ברכת המועדים שער א · ב

א

המג"א בסימן תקפ"ח ס"ק ד' הביא דעת המהר"ם פאדווא דמשו"ה לא אמרינן דאסור לתקוע בשבת משום שמא יתקן כלי שיר דא"כ גם ביו"ט יהי' אסור לתקוע וזה וודאי אי אפשר לתקן שבשבת יהי' אסור, וביו"ט מותר כיון דגם ביו"ט שייך גזירה שמא יתקן כלי שיר ומחזי גזירה דרבנן כחוכא ח"ו, ומשו"ה נקט טעמא דשמא יעבירנו דשייך רק בשבת ולא ביו"ט, (ועי' פר"ח שם באו"ח,) והקשה בטורי אבן וכן בהרבה אחרונים דלפי"ז לב"ש דס"ל מס' ביצה י"ב עירוב והוצאה ליו"ט גם ביו"ט שייך שמא יעבירנו וזה אי אפשר לעקור מצוות תק"ש לגמרי א"כ למה גזרו בשבת על התקיעה משום שמא יעבירנו, ועי' בטורי אבן שרוצה לחלק בשבת דאיסור סקילה גזרו משא"כ ביו"ט דהוי לאו בעלמא לא גזרו, אמנם לפי"ז הדרא קושיית המהרמ"פ לדוכתא לגזרו בשבת משום שמא יתקן כלי שיר ומ"מ ביו"ט יהי' מותר דעל איסור לאו בעלמא לא גזרו, ונ"ל דעד כאן שייך לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת או סקילה רק היכא דחשש היא שמא ע"י בהילות המצוה ישכח ויעביר השופר ברה"ר, שפיר יש לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דבכרת כיון דשוגג ג"כ חייב חטאת ממילא בשוגג נמי הוי איסור וצריך לעשות הקנה, שלא יבא לידי איסור, משא"כ בלאו דבשוגג לא הוי איסור כלל א"צ לעשות תקנה, (ועי' חידושי הר"נ מס' סנהדרין פ"ד ע"ב ד"ה רב לא שבק לבריה, ועי' ישועות יעקב או"ח ריש סימן תקפ"ח.) משא"כ אי נימא דתקנת שמא יעבירנו הוא שיטעה בדין ויסגור שמותר להוציא השופר, ואע"ג שידע שהוא שבת ג"כ יוציאנו ועי' פנ"י במס' ביצה י"ח ע"א בתוס' ד"ה שמא יעבירנו שהביא אלו שני דרכים בחששא דשמא יעבירנו עי"ש היטב א"כ שפיר י"ל דלחשש שלא יעבור בטעות על איסור העברת ד' אמות ברה"ר צריך לעשות תקנה שלא יטעה באיסור לאו ג"כ כמו שצריך לעשות תקנה שלא יטעה באיסור כרת או סקילה, ובכה"ג אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת לכ"ע (עי' מסכת' יבמות קי"ט ע"א ודו"ק) והנה לכאורא נחזי אנן ע"י מה יוכל לבא לידי טעות ולהוציא השופר לרה"ר אם לא ישכח שהוא שבת, וצ"ל שיטעה שיסבור דעשה דתק"ש דוחה ל"ת, ובאמת אינו דוחה או משום דלא הו"ל בעידנא או משום דהו"ל עשה ול"ת וא"כ היינו דווקא אי ס"ל בעלמא עשה דוחה ל"ת, משא"כ לב"ש דלא ס"ל בשום מקום עדל"ת דלא דרשי סמוכין למשרי כלאים בציצית עי' רש"י מסכת' מנחות מ' ע"א) *(הגה"ה:

מ"ש דב"ש לא ס"ל עדל"ת כן ראיתי בהרבה אחרונים אולם בחידושי מהר"ם ברבי ריש מס' יבמות העלה דגם ב"ש ס"ל עדל"ת אע"ג דלא דריש סמוכין עי"ש, וא"ש דברינו עכ"פ להמפרשים דב"ש ל"ל עדל"ת וכן הפנ"י מס' ביצה ז' כתב דב"ש ל"ל עדל"ת עי"ש,)* א"כ ל"ל דיטעה שמותר להוציא השופר לרה"ר דמהי תיתי יטעה להתיר כיון דבשום מקום אין עדל"ת, וצ"ל ע"כ שישכח שהוא שבת או מחמת בהילות המצוה ישכח שמוציא השופר לרה"ר ויעבור בשוגג וכיון דעכ"פ לא יהיה רק שוגג שפיר יש מקום לחלק בין שבת ליו"ט דביו"ט דליכא רק לאו גרידא ושגגת לאו לא הוי איסור א"צ לעשות תקנה ומשו"ה א"ש לב"ש דלא גזרו שמא יעבירנו רק בשבת ולא ביו"ט משא"כ לדידן דחשש היא ג"כ שמא יטעה לומר דלעניין להוציא השופר לרה"ר נמי עדל"ת וא"כ אי יגזרו משום שמא יתקן כלי שיר היינו ג"כ שיטעה שמותר לתקן השופר משום עדל"ת, וא"כ היה צריך לתקן שלא לתקוע ביו"ט ג"כ דלהצילו מן הטעות פשיטא שחז"ל צריכים לעשות תקנה לאיסור לאו כמו לאיסור כרת, וזה לא אפשר לעקור מצוות תק"ש לגמרי, משו"ה גזרו רק שמא יעבירנו דשייך רק בשבת ולא ביו"ט לדידן, ועי' בט"ז באו"ח סימן תקצ"ו דמתיר לתקוע ביו"ט של ר"ה אפילו לאחר שכבר יצא ידי המצוה לגמרי, והיינו דביו"ט של ר"ה לא גזרו כלל משום שמא יתקן כלי שיר, ועי' בשערי תשובה שם וא"ש הכל בס"ד ודו"ק, (ועי' עוד לקמן אות כ"ה מ"ש מ"ט לא גזרו רק משום ש"י)

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה