תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · א
ידוע הטעם דאסור לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת הוא משום גזירה דשמא יעבירנו, וזה ג"כ הטעם בלולב ובמגלה לפום תירוצא דרבה אמנם לר' לוי צ"ל דס"ל דתקיעה הוי באמת בכלל מלאכה וילפינן מדכתיב זכרון תרועה דבשבת אסרה התורה לתקוע, והנה רבא פריך על ר' לוי חדא א"כ במקדש אמאי היו תוקעין, ועוד הא לאו מלאכה הא דאצטריך קרא למעוטי ועי' בספר כפ"ת דרש"י גרס מלאכה הי' בתמיה ותוס' גרסי לאו מלאכה היא ופשיטא דליכא לאסור רק אי הוי מלאכה היה צריך קרא לאסור דאי לאו קרא הו"א דמ"מ שרי משום דכתיב יום תרועה ואפילו בשבת וא"כ קשה הלשון מ"ש דאצטריך קרא, ונ"ל ליישב דאע"ג דר' לוי ס"ל דתקיעה בעצמה הוי מלאכה כמ"ש בירושלמי אליביה, והנה הא וודאי פשיטא דתקיעה לא הוי אב מלאכה ולא תולדה דלא מצינו כלל תקיעת בין האבות מלאכות, וע"כ צ"ל דהוי כשאר מלאכות שאעפ"י דלא הוי בגדר מלאכה מ"מ אסור מה"ת כמ"ש הרמב"ם פרק כ"א מהלכות שבת עי"ש, וא"כ י"ל בתקיעה ג"כ דאע"ג דלא הוי מלאכת ממש מ"מ הרי אינו שובת והוי בכלל שבות מה"ת, (ועי' בהה"מ ריש פרק כ"א מהלכות שבת) ועכ"פ י"ל דכיון דלא הוי מלאכה ממש לא הוי מלאכה רק בצירוף המצוה דכיון שציותה התורה לתקוע המצוה מחשביה למלאכה כדמצינו כה"ג לעניין שריפת קדשים דרחמנא אחשביה לה להבערתן בכל מה שמבער (עיין רש"י מסכת' ביצה כ"ז ע"ב ד"ה חלה שנטמאת) וא"כ כוונת רבא היא כך, הא לאו מלאכה היא, כלומר בעצם לא הוי מלאכה ורק משום חשיבות המצוה הו"ל מלאכה וא"כ מה אכפת ליה להתורה אם יתקע בשבת דמכיון דבשבת לא הוי התקיעה מצוה ממילא לא הוי מלאכה ג"כ, וא"כ שפיר הקשה לו רבא דאם לא היה רצון התורה שיתקעו לא צריך קרא ג"כ לאסור דמכיון דליכא מצוה לתקוע לא הוי איסור ג"כ וכל האזהרה שלא לתקוע הוי שלא לצורך, וא"ש הלשון דאיצטריך קרא למעוטי, כלומר דאין לנו שום תועלת יוצא מהך אזהרה כיון דבלא המצוה ליכא איסור ג"כ, אמנם לוי אפשר דס"ל דתקיעת הוי מלאכה בעצם גם לולא חשיבות המצוה (ועי' חידושי מהר"ם ברבי סוף מס' סוכה) ואפשר ג"כ דגם לוי מודה דבלא המצוה לא הוי מלאכה כלל והא דאצטריך להזהיר שלא לתקוע כלומר מה אכפת לנו אם יתקעו כיון דלא הוי מצוה י"ל דלוי ס"ל דצריכין לדעת דלא הוי מצוה כדי שלא לעבור על איזה לאו אחר לקיים מצוות שופר אם לא ידעו דבשבת ליכא מצוות תק"ש ורבא ס"ל דבלא"ה לא משכחת לעבור על לאו משום שופר דעשה אינו דוחה ל"ת רק היכא דהוי בעידנא ובעידן תק"ש ליכא שום לאו לעבור עליו רק לאו דאיסור תקיעת גופא, וא"כ אי לא הוי מצוה ליכא איסור ג"כ, ונבאר עוד בס"ד אם יש איזה נפקותא מת"ת לדעת דמצוות תק"ש לא הוי בשבת, עכ"פ מיושב שפיר הלשון דאצטריך קרא (שוב ראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סוף סימן ל"ג שכתב ג"כ די"ל דתקיעה הוי מלאכה מחמת חשיבות המצוה עי"ש ויבואר עוד בס"ד ועי' לקמן אות ח':)