תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · כ
אעתיק בכאן לשון הר"מ פ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ו' וז"ל אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ כגון כותח הבבלי וכו' לוקה ואין בו כרת, שנאמר כל מחמצת לא תאכלו (מזה הוכיחו דהר"מ פסק כר"א מדהביא קרא דכל מחמצת) בד"א שאכל כזית חמץ בתוך התערובות בכדי אכילת שלש בצים (דהיינו אכ"פ לשיטת הרמב"ם) אבל אם אין בתערובות כזית בכדי אכילת שלש בצים אם אכל אינו לוקה וכו' עכ"ל, והנה כבר נתקשו בדברי הר"מ דאי יש כזית בכא"פ ואכל כל הפרס כרת נמי לחייב, ועי' בספר מקור חיים בפתיחה לסימן תמ"ב דהכא מיירי דליכא טעמא רק קיוהא ובשאר איסורים לא היה חייב כלל רק גבי חמץ מרבינן מכל מחמצת, ומ"מ כרת אינו חייב דלא רבתה התורה רק למלקות, ובספר מנחת כהן שער התערובות חלק ראשון פ"ו כתב דהר"מ ס"ל אפילו בכל איסורין אינו חייב כרת רק מלקות כל שהוא מעורב אפילו בכא"פ, ובאמת בהלכות מאכ"א פט"ו הלכה ג' לא נקנו הרמב"ם כרת בשאר איסורין כגון חלב ג"כ בתערובות רק מלקות אפילו בכא"פ עיין שם, עוד הקשה הכ"מ אי נימא דהר"מ פסק כאן כר"א ולר"א ס"ל היתר מצל"א בחמץ, א"כ אמאי אינו חייב אפילו בכזית גרידא מן הכותח דהיתר שבו יצטרף לאיסור, ועיי' בכ"מ שהאריך מאוד בדברי הרמב"ם אי פסק כר"א או כרבנן סוף דבר דהקושי' על הר"מ היא ממנ"פ דאי מיירי בכזית בכא"פ כרת נמי לחייב, ועוד למה צריך קרא כל מחמצת, הא לא גרע משאר איסורים ואי ליכא כזית בכא"פ גם הר"מ ס"ל דאינו לוקה אפילו בחמץ וא"כ מאי רבותא דחמץ נגד שאר איסורים ועוד קשה למה מנה הר"מ לל"ת דתערובות חמץ ללאו בפני עצמו כיון שאין חילוק כלל בין תערובות חמץ לשאר תערובות איסור, והנה הכ"מ רוצה לומר דגבי חמץ חייב אפילו בכותח, אע"ג שאין בו בכא"פ רק אי אכלו בעינא ובזה ס"ל לרבנן דבטלה דעתו משום שאין דרך אכילה בכך, מ"מ ס"ל להר"מ כר"א דאפילו בכה"ג נמי חייב מלקות רק כרת אינו חייב דלית לן קרא לרבויי לכרת ג"כ היכא שאכילתו בכא"פ הוי שלא כדרך אכילה עי' בכ"מ ובלח"מ: