תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · י
עוד יש דרך אחד לומר דבחמץ לא מהני ביטול אפילו אי טעכ"ע לא דאוריתא אי אמרינן דמשנה מיירי שנתערב קודם הפסח ואז לא שייך ביטול כמ"ש לעיל דהוי היתר בהיתר וא"כ אימתי חל האיסור רק בפסח ואז הוי כמו שהיה בא לעולם בתערובות כיון דתחלת עיקר ביאתו לעולם היינו חלות איסורו הוי בתערובות לא מהני ביטול עפ"י סברת המרדכי סוף מס' חולין גבי יבמה שרקקה דם דכל שבא לעולם בתערובות לא מהני ביטול, דביטול לא שייך רק כשנפל איסור לתוך ההיתר ולא כשנתהוה באיסור וא"כ ה"נ זה החמץ אע"ג שהיה ניכר קודם שנתערבו מ"מ כיון שבשעת חלות האיסור כבר היה מעורב לא מהני ביטול, ועי' מל"מ פ"א מהלכות משכב ומושב הלכה י"ד ודו"ק, ועי' בספר ברוך טעם שער התערובות פרק ד' שהעלה דכשיש ששים לבטל לא אמרינן האי סברא דהמרדכי עכ"פ הכא במשנה דמיירי דליכא ששים שפיר י"ל דאפילו אי טעכ"ע לאו דאוריתא מ"מ אינו בטל כיון שתחלת ביאתו לעולם, כלומר שעת חלות איסורו כגר היה מעורב לא מהני ביה ביטול ודבר זהו כלומר מ"ש דאפילו אם היה ניכר מעיקרא בפני עצמו כמו חמץ שהיה ניכר קודם הפסח רק אם בשעת חלות האיסור כבר היה מעורב דנקרא נמי כמו שביאתו לעולם עי"ת ולא בטול למדנו מתורתו של הגאון בספר ברוך טעם שכן כתב להדיא שער התערובות פרק ד' והוא מדברי המל"מ פ"א ממשכב ומושב הלכה י"ד שכתב שם וז"ל ונראה דעיקר החילוק הוא שכל דבר שתחלת איסורו או טומאתו היה מעורב לא שייך ביה ביטול עכ"ל, הרי דעיקר הדבר תלוי אם בשעת שחל האיסור כבר היה מעורב לא מהני ביטול, ועפי"ז היה מקים ליישב דקדוק אחד במשנה מה שכבר עמד הצל"ח בזה מ"ש ואלו עוברין "בפסח" ולמה נקט התנא לשון בפסח פשיטא דבפסח מיירי, רק להנ"ל י"ל דאשמעינן רבותא דלא מיבעי' אם נתערב קודם הפסח דאז בשעת חלות האיסור כבר היה מעורב פשיטא דלא מהני ביטול רק אפילו אם נתערב בפסח דלא שייך האי טעמא מ"מ אינו בטל או דס"ל טעכ"ע דאוריתא בכל איסורים שבתורה או משום דבחמץ מרבינן מכל, או משום כיון דעיקרו נעשה כך לא מהני ביטול כמ"ש המג"א סימן תמ"ב סוף ס"ק א' בשם הב"י ביו"ד סימן קל"ד שהביא כן בשם הרשב"א ואע"ג דהתם רק מדרבנן לא בטל, מ"מ אפשר היכא דליכא ששים לכ"ע מה"ת אסור בדבר שעיקרו נעשה כך אפילו אי טעכ"ע לאו דאוריתא, וא"כ תנא דמתניתין רבותא קמל"ן אפילו אם נתערב בפסח דלא שייך סברת המרדכי הנ"ל נמי עובר עליו ודו"ק: