תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · חי
ואיידי דאיירי לעיל בהא אי אמרינן לר"א היתר מצל"א או לא אעתיק בכאן מה שראיתי בספר ישועות יעקב לאו"ח סימן תמ"ב ס"ק ד' שכתב לתרץ קושיא המפורסמת דכאן במס' פסחים אמרינן דמשו"ה לא ילפינן היתר מצטרף לאיסור מחטאת משום דהו"ל נזיר וחטאת שני כתובים הבאין כאחד, וקשה דהא במס' זבחים צ"ז פריך הגמרא וניתי עשה דאכילת קדשים, וידחה ל"ת דאכילת קדשים פסולין ומשני הגמרא משום דיקדש הו"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ מאי קאמר הגמרא דהוי שני כתובים הבאים כאחד הא אצטריך יקדש להיות עשה ול"ת ותירץ בספר ישועות יעקב דהא לכאורא בקדשים שנפסלו ליכא עשה דאכילת קדשים וצ"ל ע"כ, דקושית הגמרא היא דעכ"פ אי לא אמרינן היתר נהפך לאיסור א"כ בהך חלק קדשים שלא נפסל איכא עשה, ופריך הגמרא שפיר וא"כ י"ל דקושיית הגמרא במס' זבחים אזיל אי לא ס"ל היתר נהפך לאיסור ופריך שפיר דהא איכא עשה דאכילת קדשים משא"כ הכא במס' פסחים אזיל אי ס"ל היתר נהפך לאיסור, וא"כ ליכא עשה דאכילת קדשים ולא צריך יקדש לעשה, משו"ה מתרץ ספיר דהו"ל שני כתובים הבכ"א עי"ש, והנה אם אמנם שסברתו נכונה מאוד דכל שנפסל לגמרי תו לא שייך לומר עדל"ת מ"מ מ"ש דבמס' זבחים קאי אי לא ס"ל דהיתר מצל"א היא לכאורא עד דברי רש"י שם ד"ה עד שיבלע שכתב להדיא ח"ל ומכאן אנו למדים היתר מצל"א ואין ללמוד מכאן טעכ"ע שאין זה טעם אלא ממש עכ"ל רש"י הרי להדיא שגם הסוגי' בזבחים קאי אי ס"ל דהיתר מצל"א, ואפ"ה פריך וניתי עשה ולידחי ל"ת וא"כ אים עולה תירוצו יפה לפרש"י שם ובעיקר הקושי' עי' מ"ש בספרי תבואות השדה ח"א שער התערובות שער ב' אות ד' ושם הארכתי בס"ד עי"ש ודו"ק: