אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ד › ו

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ד · ו

ה

הא דס"ל לרב חמץ עי"ת חמיר מנוקשה נ"ל בפשיטות דהנה הך חמץ ע"כ מיירי באופן שנרגש טעם החמץ דאי ליכא טעמא כלל הרי לכ"ע בטל מה"ת בס' דמשנה לא מיירי מתערובות חמץ מב"מ דהני כלהו במשנה, הוי מין בשא"מ וא"כ כיון שנרגש טעם חמץ למאן דס"ל היתר נהפך לאיסור היה מה"ד אפילו לחייבו כרת וצ"ל ע"כ דהכא גבי חמץ גלתה התורה מכל אוכל חמץ דאתי למעט דווקא כל האוכל בכרת ואין כל הנאכלין בכרת ועי' בבעהמא"ו ובתוס' יו"ט נמי הביא דגבי חמץ הקילה התורה דאפילו בכזית בכא"פ ליכא כרת עי"ש עכ"פ מאן דס"ל היתר נהפך לאיסור וודאי יש להחמיר טפי בתערובות מבנוקשה, והנה רב ס"ל מס' חולין ק' ע"א בכל האיסורים חתיכה נעשה נבלה, וא"כ ע"כ ס"ל ג"כ היתר נהפך לאיסור ושפיר מסתבר לומר דתערובות חמיר מנוקשה ודו"ק, עוד י"ל דרך אחד בהא אי תערובות חמיר או נוקשה, דהנה נוקשה כבר כתבנו דהוי שלא כדרך אכילה, ועי' פנ"י, והנה הא דנוכל לחייבי אע"ג דהוי שלא כדרך אכילה היא רק מטעם אחשביה וכמ"ש המהרש"ל במס' שבועות כ"ג ע"ב דלר"ש דס"ל כ"ש למלקות הה"ד בשלא כד"א, אמנם י"ל עד כאן נוכל לומר דשייך סברת אחשביה רק במה שהטילה התורה האיסור על האדם דהוי איסור גברא, אז שפיר אמרינן כיון דמ"מ לגבי האדם האוכלו הוא חשיב אכילה ורוצה לאכלו, שפיר חייב דלדידיה חשיב אכילה עכ"פ, משא"כ בדבר שהאיסור היא על החפץ דווקא (אע"ג דכל איסור חפצא היא ג"כ איסור גברא מ"מ עיקר האיסור על האדם היא רק מצד החפץ וממילא נמשך האיסור על האדם ג"כ) ל"ש לומר אחשביה דמכיון דנוכל לומר שבכה"ג לא אסרה התירה החפץ הו"ל כחפץ של היתר לגמרי ולא שייך לומר אחשביה ועי' בספרי ח"ג בסוגיא דסלכד"א באות ו' ודו"ק, והנה אי חמץ הוי איסור חפצא או איסור גברא כתבנו בספרי ח"א בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור דאי ס"ל חמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת שפיר נוכל לומר דהוי איסור חפצא, משא"כ אי מה"ת מותר לאחר הפסח לא הוי רק איסור גברא ודו"ק, והנה כבר כתבנו דבתערובות לא שייך אחשביה, וא"כ א"ש דר"נ מצי סובר דחמץ שעבר עליו הפסח מותר, וא"כ הו"ל חמץ איסור גברא, ושפיר שייך לומר דנוקשה אסור טפי, דבנוקשה אע"ג דהוי שלא כד"א מ"מ אחשביה משא"כ בתערובות לא שייך אחשביה, וא"כ ממילא ס"ל שפיר כיון דתערובות חייב אע"ג דלא שייך אחשביה מכ"ש נוקשה, אמנם ר' יהודה אמר רב דרב דס"ל כר"י דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת וא"כ לא הוי חמץ רק איסור חפצא ולא שייך סברת אחשביה א"כ ל"ל הא דחייבה התורה בנוקשה היא מצד אחשביה כמ"ש דכיון דהחפץ מותר מה"ת ל"ש לומר אחשביה ולא דמי לכ"ש אליבא דר"ש דס"ל סברת אחשביה דבכ"ש עכ"פ לא נפקע האיסור מן החפץ ושייך שפיר אחשביה, משא"כ הכא אם היא שלא כד"א ולא חל עליו האיסור מה"ת בדרך הזה כלל כמה שהיא, ליכא שום סברא לחייבו מטעם אחשביה וע"כ הא דנוקשה חייב הוא לא מטעם אחשביה, רק דהתורה חייבתו מלקות אפילו על חימוץ כזה שאינו חמץ ברור, אע"ג שאינו ראוי לאכילה כל כך א"כ מכ"ש תערובות אע"ג שאינו ג"כ חימוץ ברור עי' בירושלמי מ"מ כיון שעכ"פ יש לו מעלה נוספת על מוקשה דראוי לאכילה לכל אדם וודאי חייב בתערובות טפי מנוקשה וזהו סברת ר' יהודה ודו"ק היטב ועי' עוד מ"ש לקמן באות י"א י"ב בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה