תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · ה
בגמרא מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות הוקשה בעינא בלאו, הנה לכאורא יש לדייק אמאי לא אמרינן דמשנה אתיא כר"ש דכ"ש למכות, ומיירו בתערובות שאין בו כזית בכדי אכילת פרס וא"כ לעולם לא יכול לאכול רק חצי שיעור כיון דליכא כזית בכדי אכילת פרס ומ"מ חייב מלקות דלר"ש לוקה בכ"ש ומ"מ כרת אין בו דלא מחייב בכ"ש רק מלקות ולא כרת ובנוקשה נמי חייב מלקות דהא דנוקשה פטור מכרת הי' משום דהוי שלא כדרך אכילה עי' בפנ"י ולר"ש דס"ל דלוקה בכ"ש הה"ד ושלא כדרך אכילה לסברת המהרש"ל מס' שבועות כ"ג ע"ב ועי' בספרי תבואות השדה ח"ג בשער האיסורין שער ח' בסוגיא דשלא כדרך אכילתן שהארכתי בזה, וצ"ל דס"ל לגמרא כסברת הרבני יקיר במס' ע"א ס"ז דגם ר"ש מודה בתערובות לא אמרינן כ"ש למכות, ועי' בירושלמי בסוגין דלענין רובד חמץ רוצה לאוקמא כר"ש ושם בהגה' ציון וירושלים הקשה מדברי רבני יקיר הנ"ל דהא בתערובות לא ס"ל לר"ש כ"ש למכות, ולע"ד לא קשה דהא דלא ס"ל לר"ש באמת כיש למכות בתערובות היא משום דס"ל דכ"ש למכות היא מטעם אחשביה, ובתערובות מנ"ל דמחשבתו על האיסור דלמא רק משום ההיתר היא אוכל, ועי' בישועות יעקב באו"ח סימן תמ"ב שכתב ג"כ כה"ג וא"כ היינו דווקא בתערובות כי האי שאין בו רוב מן האיסור שפיר אמרינן דבתערובות לא שייך אחשביה דכוונתו משום ההיתר, משא"כ בירושלמי דמיירי שהתערובות הוא רוב מן החמץ א"כ אמרינן דמחשבתו הוא על הרוב דמחשבתו מסתמא נגרר אחר הרוב ושפיר ס"ל לירושלמי דברוב חמץ גם בתערובות ס"ל לר"ש כ"ש למכות וזהו ברור בסברא בס"ד עכ"פ בגמרא י"ל דס"ל דלא מיירי בתערובות שיש בו חב חמץ וא"כ לא ס"ל גם לר"ש כ"ש למכות ומשו"ה לא רלה לאוקמא כר"ש ודו"ק שוב ראיתי בספר ברוך טעם שער התערובות דין ב' שכתב ג"כ דברוב איסור לכ"ע ס"ל לר"ש כ"ש למכות אפילו בתערובות, וא"ש עפ"י הסברא שכתבנו ודו"ק, אמנם אכתי קשה מנ"ל להגמרא אליבא דר"ש הך סברא דבתערובות לא ס"ל כ"ש למכות דהטעם משום אחשביה דלמא ס"ל לר"ש כל שהוא למכות מהלכה, וא"כ גם בתערובות לוקה בכ"ש ונוקמא כר"ש או דלמא גם בתערובות נמי אמרינן אחשביה וכי הוי הך סברת רבינו יקיר סברא ברורה כל כך דבתערובות ל"ש אחשבה ונ"ל דהגמרא באמת לא היה מקשה מתערובות חמץ לחודא דבאמת הוי מצי לאוקמא כר"ש כמו בירושלמי דאוקמא כר"ש ברוב חמץ רק כיון דנקט גם נוקשה בעינא, וקשה אמאי לא מחייב גם נוקשה ע"י תערובות ג"כ ואיזה סברא יש לחלק בין נוקשה בעינא לנוקשה עי"ת, וצ"ל ע"כ דס"ל דבמקשה ליבא לחיובא רק משום אחשביה דהא הוי שלא בדרך אכילה דהכא מיירו בנוקשה רע שאינו ראוי לאכילה כמ"ש הר"נ, וא"כ לא אמרינן אחשביה רק בעינא אבל ע"י תערובות לא שייך אחשביה, וא"כ תו ליכא לאוקמא תערובות חמץ כר"ש ומשום כ"ש למכות דבתערובות דלא שייך אחשביה אין לוקה בכ"ש, וא"ש לשון הגמרא מאן תנא דחמץ גמור ע"י תערובות דל"ל כר"ש משום אחשביה דהא כיון דהא דמחייב בנוקשה הוא רק בעיניה ולא עי"ת וע"כ דבתערובות לא שייך סברת אחשביה, וא"כ גם בתערובות ליכא לאוקמא כר"ש דכיון דמשנה לא ס"ל לחייב בנוקשה רק בעינא ולא עי"ת משום דעי"ת לא שייך סברת אחשביה א"כ ליכא לאוקמא כר"ש ואזיל קושיית הגמרא רק מתרויהי מחמץ ע"י תערובות ומנוקשה בעינא ודו"ק היטב: