אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ג › ט

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ג · ט

ח

עוד יש ליישב דברי הרמב"ם באופן אחר מ"ט לא נקט הרמב"ם בחרס וסולת רותחת דווקא, דהנה לכאורא קשה וכן הקשה הצל"ח לדעת הרמב"ם דרוטב שנפרש מן הבשר אסור דלא הוי בכלל בשר צלי א"כ מאי קשה לשמואל אמאי הפסח והסולת נאסרים הא הרוטב אסור בלא"ה מכיון שנפרש, אע"ג דלא הוי צלי מחמת דבר אחר, והנה הצל"ח כתב דמכיון שחזר הרוטב לתוך הפסח מותרת ג"כ הרוטב, אמנם בחתס"ו כתב דתיכף מכיון שנאסרה בשעה שנפרש מן הפסח כבר אדחי ליה דיש דחוי בקדשים. ועי' בספר שערי תורה ח"ג כלל כ"ב פרט י"ב באות נ"ה שכתב ג"כ דמכיון שהיה על הרוטב שם איסור איך יחזור להתירו, לפיכך נ"ל דהאי דינא אי הרוטב אסור דלא הוי בכלל בשר תליא בזה, דהנה במס' חולין קי"ב ע"ב מרבינן מהטמאים לאסור צירן ורוטבן, והקש התוס' שם אי טעכ"ע דאוריתא למה צריך קרא לאסור רוטב, אמנם יש לתרץ דקרא אתי דהוי כבשר ממש דאי לא הוי רק האיסור מחמת טעכ"ע לא היו לוקין עליו, אמנם אי ס"ל טעכ"ע לאו דאוריתא א"כ צריך קרא לרוטב לומר דאע"ג דאינו רק טעם בעלמא, מ"מ כיון שהיא בעינא ואינו בתערובות לוקין, ומ"מ לא מוכח דהוי כבשר ממש שיהי' בכלל בשר רק דאשמעינן דאע"ג דטעכ"ע לאו דאוריתא מ"מ טעם בעינא אסור אבל מ"מ כבשר ממש לא הוי, ועי' בספר תורת חיים מס' חולין ק"כ בסוגיא דהנפש לרבות השותה בד"ה הטמאים עי"ש וא"כ י"ל דמאן דס"ל טעכ"ע דאוריתא אתיא קרא דהטמאים לרבות רוטב שיהי' בכלל אכילה ממש, וא"כ א"ש דסוגיא דהכא אזיל אי ס"ל טעכ"ע דאוריתא א"כ הרוטב הוי שפיר בכלל אכילה וליכא ביה איסור רק משום צלי מחמת דבר אחר, ופריך שפיר למ"ד תתאה גבר אמאי הרוטב נאסרת בחרס צוננת, אמנם הר"מ דפסק טעכ"ע לאו דאוריתא וא"כ אצטריך קרא דהטמאים רק שהרוטב שהיא טעם בעינא אסור בשרצים, אבל מ"מ לא שמעינן שיהי' כבשר ממש, וא"כ הרוטב בלא"ה אסורה ולא קשה קושיית הגמרא ואסור שפיר אפילו בחרס צוננת דהרוטב אסור מכיון שנפרש מן הבשר ואין נ"מ בין חרס רותח לחרס צוננת, ומדוייק ג"כ הלשון מ"ש הר"מ שכל המרק והליחה שתפרש ממנו כשיצלה אסורה, כלומר דמשו"ה שפיר אסור בכל חרס אפילו בצונן אע"ג דקייל"ן תתאה גבר, ומדוייק נמי הלשון בגמרא כדאמר ר' ירמי' אמר שמואל בסולת רותחת ה"נ בחרס רותח, ומאי צריך להביא ראיה מר' ירמיה וכ' זה כל כך אקומתא רחוקה לאוקמא ברותח עד שצריך להביא ראיה על זה, אמנם לדרכנו הכי אזיל סוגיא דגמרא כלומר באמת הוי מצי לתרץ דרוטב הוי איסור בלא"ה אע"ג שאינו צלי מחמת דבר אחר כשיטת הרמב"ם וא"כ לא קשה כלל קושיית הגמרא רק כיון דחזינן דר' ירמיה מתרץ בסולת רותחת וע"כ לא ס"ל הך סברא דרוטב שנפרש אסור כמ"ש דס"ל טעכ"ע דאוריתא ומוכח מיתורא דטמאים דרוטב הוי בכלל בשר ממש מוכרח אנא נמי לתרץ בחרס רותח, אבל לפי האמת אי ס"ל טעכ"ע לאו דאוריתא ממילא לא הוי הרוטב בכלל בשר ואסור בלא"ה ולא צריך לתרץ בחרס רותח כלל, וא"ש שיטת הר"מ ולשון הגמרא בס"ד ובשערי תורה שם כתב לחלק בין רוטב ענה לרוטב רכה דרוטב עבה הוי בכלל בשר והוי ס"ל לגמרא דמיירי ברוטב עבה נמי, ופריך שפיר דליכא איסור אחר רק משום צלי מחמת ד"א והרמב"ם מיירי ברוטב רכה עי"ש ולפימ"ש א"ס דהגמרא קאי אי ס"ל טעכ"ע דאוריתא אז אמרינן דרוטב הוי בכלל בשר ממש והר"מ לשיטתו ס"ל טעכ"ע לאו דאוריתא והוא פירוש מרווח יותר מלומר דהר"מ מיירי ברוטב בגוונא אחרינא ממה דנקט בגמרא ודוק היטב, ובעיקר הדבר אמאי לא מתרץ שמואל ג"כ רק בסולת רותח ולא נקנו חרס רותח ג"כ כבר כתבנו לעיל באות ו' בס"ד ועי' בצל"ח שכתב דחרס פשיטא ליה, דמיירו ברותח ולא הוצרך לתרץ רק בסולת דנמי מיירי ברותח עי"ש, ולפי דרכו יש לתרץ בפשיטות דבאמת סתם סולת הוי צונן, ומשו"ה היה ס"ל למקשן דרישא בחרס נמי מיירו דומיא דסיפא בסולת דהוי מסתמא צונן ה"נ בחרס ושפיר קשה ליה ומשו"ה מתרץ כדאמר ר"י אמר שמואל בסולת רותחת ה"נ בחרס רותחת כלומר מכיון דנוכל לאוקמא בסולת רותחת תו לא קשה מרישא כלל דאע"ג די"ל דרישא דומיא דסיפא מ"מ כיון דסולת נמי מצינן לאוקמא ברותח א"כ פשיטא דחרס נמי ברותח מכ"ש כיון דסתם חרס בתנור הוי רותח, וא"ש הלשון כדאמר ר' ירמיה אמר שמואל וכו' כלומר וא"כ ליכא שום ס"ד לאוקמא בצוננת וזהו ג"כ נכון בס"ד ודו"ק – שוב ראיתי בתוס' מס' בכורות ו' ע"ב ד"ה רוטב וקיפה שלה שכתבו להדיא למאן דס"ל טעכ"ע דאוריתא אצטריך הטמאים לומר דמחוי כממש דקמל"ן דהוי בכלל אכילה וא"כ ממילא ראיה נזירה לדברינו דמאן דס"ל טעם כעיקר לאו דאוריתא לא מוכח מקרא דרוטב הוי כבשר ממש, וא"ש דינו של הרמב"ם דרוטב שנפרש מן הפסח אסור דלא הוי בכלל בשר ממש, ונכונים מאוד דברינו דהכא אזיל הסוגיא להקשות למאן דס"ל טעכ"ע דאוריתא דאז הוי רוטב כבשר ממש עי"ש היטב ותמצא מבואר כדברינו בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה