תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · ח
בגמרא קא ס"ד בחרס צוננת ולכאורא יש לתמוה מאי ס"ד דגמרא לאוקמא בחרס צוננת ונ"ל דלהמקשן היה קשה קושיית התוס' במשנה ד"ה יטול את מקומו אמאי סגיא בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי נטילה דאכתי לא ידע מהך סברא דהיכא דלא הוי רק משהו אינו אוסר ומשו"ה ניחא ליה לאוקמא בחרס צוננת דאז אינו מבשל אפילו כד"ק רק משום חומרא בעלמא והוי ס"ל דכדי קליפה כיון דהוי רק דבר מועט לא שייך ביה אין מבאין קדשים לבית הפסול כמ"ש לעיל בשם ספר שערי תורה, ומשו"ה יקלוף את מקומו ונקט ג"כ מקימו להורות דלא נגע רק במקום אחד והוי דבר מועט ופריך שפיר אמאי קתני יטול דכל כך ליטול כדי נטילה לא מצינן להחמיר בפסח עכ"פ הוכיח שפיר דרישא מיירי בחרס צוננת וא"כ בבא דנטף מרוטבו על החרס נמי מיירי בצוננת, הכי אזלא קושיית הגמרא, אמנם לפי האמת דמסקינן סיכה משהו היא דעבדה ליה וא"כ לא נצטרך לדחוק דמיירי בחרס צוננת דווקא ומסתמא מיירי ברותח דסתם חרס הוי רותח כמ"ש התוס' ד"ה תנן נטף, וא"כ א"ש דהר"מ לא נקט חרס צוננת כיון דסתם חרסו של תנור הוי רותח ועי' בצל"ח שמיישב ג"כ כה"ג ודו"ק היטב: