תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · ז
ברש"י ד"ה ושמואל אמר כתב דקייל"ן הלכתא כשמואל דהא תניא תרתי מתניתי' כוותיה, והנה כבר עמדו בזה למה הקדים רש"י בראש הסוגיא הלכה כמאן, ועוד למה נקט רש"י דתניא תרתי מתניתין כוותיה וכי לא סגיא בחדא בריתא לסייע לשמואל, וכ"ל דהנה בש"ע יו"ד סימן צ"א הביא פלוגתת הפוסקים בהא דקייל"ן תתאה גבר דצריך קליפה עכ"פ אפילו אם התתאה צונן האיך הדין אם בשלו בלא קליפה והוא פלוגתת הר"ת והריב"א הכא בתוס' ד"ה תניא אידך דר"ת ס"ל דקליפה אינו מן הדין רק משום חומרא בעלמא, וא"כ אם עבר ובשל בלא קליפה מותר, וריב"א ס"ל דצריך ששים נגד הקליפה דמדינא בעי קליפה עי"ש בש"כ ס"ק ח', והנה מדרש"י נקט סתמא ד"ה ושמואל אמר הלכך חם לתוך צונן מותר, והנה אי הוי ס"ל דקליפה בעי מדינא לא הוי ליה לומר סתמא מותר דהא במילתא דשמואל לא נזכר מותר רק תתאה גבר ומשמע לכאורא דרק התחתון גובר על העליון ומ"מ גם העליון עושה פעולה קצת להבליע כדי קליפה עכ"פ אלא וודאי דרש"י ס"ל דהך כדי קליפה נמי אינו מדינא רק חומרא בעלמא כמ"ש המג"א סימן תס"ז ס"ק ל"ג ומשו"ה א"ש מ"ש רש"י מותר כיון דמדינא אפילו קליפה לא בעי, והנה זה דמדינא לא בעי אפילו קליפה מוכח מדנקט הבריתא הדין דצונן לתוך חם גם בבשר בחלב כמ"ש הר"ת באמת בתוס' ד"ה תניא אידך, והנה היה קשה לרש"י מאי פריך הגמרא לשמואל אפילו אי ס"ד בחרס צוננת הא מ"מ כדי קליפה נאסרה מן הרוטב ושפיר אוסר בפסח עד כדי נטילה (אי לא ס"ל כסברת החוו"ד שהבאתי לעיל דבדבר המתערב לא שייך, לומר שנתבשל בדי קליפה) וצ"ל דס"ל לגמרא כיון דהך קליפה אינו מדינא רק חומרא בעלמא לא שייך לאסור בפסח ולהביא קדשים לבית הפסול, והא דכתבו התוס' בד"ה תנן נטף דמרישא לא מקשי דאפילו בחרס צוננת עכ"פ מבשל בד"ק משו"ה יקלוף את מקומו אלמא דהך כדי קליפה אע"ג דהו' רק חומרא בעלמא שייך נמי בפסח, י"ל דתוס' קאי לשיטת ריב"א דקליפה מדינא או די"ל כמ"ש השערי תורה ח"ג כלל ב"ב דס"ל כדי קליפה הוי רק דבר מועט ובשאר איסורים לא אמרינן ח"ש אסור מה"ת ולית ביה איסורא דאין מבאין קדשים לבית הפסול, משא"כ מכדי נטילה דהוי מסתמא שיעור שלם פריך שפיר כיון דמה שהתחתון פועל כדי קליפה עכ"פ הוי רק חומרא בעלמא וא"כ אמאי צריך כדי נטילה ולהביא קדשים לבית הפסול עכ"פ ס"ל להגמרא דמה דצריך כד"ק אפילו אי תתאה גבר הוי רק חומרא בעלמא ופריך שפיר אמאי יטול את מקומו דאפילו אי נימא דאפילו אי רק מדרבנן אסור אמרינן דאסור בפסח נמי כמו בשמנו של גיד דאסור בפסח נמי אע"ג דאינו רק מדרבנן, עי' מס' פסחים דף פ"ג ע"ב מ"מ היכא דלא הוי רק חומרא בעלמא לא שייך בפסח להחמיר ולהביא קדשים לבית הפסול, והנה הגמרא ס"ל מבריתא שניה דבשר רותח שנפל לתוך חלב צונן דע"כ הקליפה לא הוי רק חומרא בעלמא ומשו"ה החלב מותר דאלא"ה היה החלב אסור כולו משום אותו קליעה שנאסרה דמב"מ לא בטל, ואע"ג דשמואל ס"ל אפשר לסוחטו מותר במס' חולין ק"ח ע"א מ"מ להלכה ס"ל לרש"י דאפשל"ס אסור בסוגיא דטפת חלב שם וגם מב"מ לא בטל ע"י בספר ארוך מש"כ סימן צ"א בהג"ה שם ופריך הגמרא שפיר כיון דכד"ק הוי רק חומרא בעלמא אמאי יטול את מקומו בפסח, ומשו"ה כתב רש"י דקייל"ן כשמואל משום דתניא תרתי מתניתין כוותיה ומזה מוכח דהך קליפה הוי רק חומרא בעלמא וא"כ בחרס צוננת אע"ג דהרוטב צריך קליפה עכ"פ מ"מ כיון דלא הוי רק חומרא בעלמא לא היה מחמרינן בפסח ג"כ ופריך שפיר אמאי יטול את מקומו וזה כוונת רש"י במ"ש דהלכה כשמואל דתניא תרי מתניתין כוותיה וא"כ הקליפה אינו רק חומרא בעלמא כמ"ש ופריך הגמרא שפיר ודו"ק: