אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ג › ה

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ג · ה

ד

אמנם י"ל עד כאן לא אמרינן דדבר צלול לא שייך ביה בישול כלל אפילו חם לתוך צונן רק לר' יוסי שם במשנה דס"ל הך סברא, משא"כ לר"ע שם דס"ל טעם אחר משום דכלי הלח נמשח מבפנים ומבחוץ וכן פסק הרמב"ם פ"ב מהלכות מעשי הקרבנות הלכה ו' כר"ע עי"ש, שפיר י"ל דגם בדבר צלול שייך בישול כדי קליפה, ובאמת משמע הכי דהר"מ ס"ל להלכה, דאפילו בדבר צלול מבשל כדי קליפה ולפימ"ש הט"ז סימן שי"ח באו"ח ס"ק ח"י דהר"מ ס"ל דמכלי ראשון אסור לערות אפילו לתוך צונן משמע דס"ל דבצלול נמי שייך לומר דמבשל כדי קליפה ועכ"פ ספק הוי אי מבשל, וא"כ הכא ברוטב אפילו בחרס צוננת נמי אסור דכל שהרוטב נאסרה כדי קליפה משום צלי מחמת ד"א תו נבלע בפסח עד כדי נטילה, אמנם לכאורא י"ל כיון דהוי רק ספק אם בצלול נמי שייך כדי קליפה וא"כ אמאי יאסור הרוטב מספק, ול"ל דמוקמינן לרוטב בחזקת נא, דחזקת נא הוי חזקה העשויה להשתנות ובפרט דהא יש ספק על הרוטב גופא דלמא היתה כבר נצלה כל צרכו קודם שהגיע לחרס, אמנם להר"מ א"ש דהרי הרוטב בפני עצמו בלא"ה אסורה לשיטת הר"מ שאינו בכלל בשר צלי כמ"ש הר"מ בהלכות קרבן פסח, ואע"ג דבשעה שחוזר לתוך הבשר מותרת אם לא היתה צלי מחמת דבר אחר כמ"ש הצל"ח ולא כהחתס"ו בסוגיא שכתב דבקדשים אמרינן דחוי ונשאר באיסורו מ"מ כיון שעכשיו אנו מסופקים אולי כדי קליפה מן הרוטב נתבשלה ע"י החרס אמרינן שפיר אע"ג שחזר לפסח דמחזקינן מאיסור לאיסור דהר"מ ס"ל מחזיקין מאל"א כמ"ש המפורשים, דאלא"ה קשה האיך מוכח דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דלמא התם מותר משום דספיקא מה"ת לקולא, וצ"ל דאיכא חזקת איסור אמ"ה, ולא אמרינן ספיקא מה"ת לקולא וע"כ דאזלינן בתר רובא ועי' בספר בינת אדם אדם שער החזקות סימן כ"ו וא"כ כיון דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור שפיר נאסרה הרוטב אפילו בחרס צוננת דנתבשלה כדי קליפה ואוסר בפסח עד כדי נטילה, אמנם הסוגיא אזיל אי ס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ לא אמרינן דרוטב כדי קליפה נתבשלה ופריך שפיר אמאי אסור בחרס צוננת או דסוגיא דהכא אזיל אליבא דר' יוסי במס' מנחות שם הסברא דלח נעקר וא"כ לא שייך בישול כדי קליפה בדבר צלול כלל כיין שתיכף נתערב בהשאר ולא חל שם בישול כלל, אמנם הר"מ שכתבנו דס"ל כר"ע שם פ"ב ממעה"ק וגם ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור ונאסרה שפיר הרוטב כדי קליפה משום בישול מחמת דבר אחר אפילו בחרס צוננת דאפילו אי הוי רק ספק אי בדבר צלול שייך בישול מ"מ כיון שהרוטב עכ"פ קודם שחזרה לפסח היתה אסורה בפני עצמה דלא הו' בכלל בשר מוקמינן בחזקת איסור ואמרינן שנתבשלה כדי קליפה ואוסרת הפסח בכדי נטילה ומה מאוד מדוייק לשון הרמב"ם שם הלכה י"ב שכתב נטף מרוטבו וכו' יטול את מקומו שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו אסורה וכתב הצל"ח שהוא טעות סופר, והך מ"ש הר"מ שכל המרק והליחה וכו' היה צריך לכתוב בהלכה י"ג גבי נטף על הסולת ולפימ"ש א"צ להגיה כלל רק משו"ה ס"ל להר"מ אפילו בחרס צוננת נאסר הפסח, דאע"ג דאין זה דבר ברור שדבר צלול יתבשל ג"כ כדי קליפה, מ"מ כיון שהרוטב אסורה בפני עצמה קודם שחזר לפסח מוקמינן בחזקת איסור ואוסר הפסח אפילו בחרס צוננת, וא"ש ומדויק לשן הר"מ בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה