תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · ד
במשנה נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו, לכאורא יל"ד הלשון יטול את מקומו, ולא קאמר צריך נטילה, אמנם י"ל עפ"י מה שנראה מדברי הרשב"א בתוה"א בית ד' שער ראשון דהא דצריך נטילה הוא רק כשידעינן לאיזה מקום נפל, ועי' בפר"ח סימן צ"ד ביו"ד ס"ק כ"ד וא"ש יטול את מקומו כלומר דווקא כשידעינן באיזה מקום נפל הא לא"ה א"צ נטילה, אמנם לפימ"ש בפרמ"ג סימן ק"ה בשפ"ד ס"ק ט"ו דבכחוש הוי הנטילה מדינא, א"כ קשה אמאי לא יצטרך נטילה גם בספק לאיזה מקום נפל כיון דהוי מדינא, הו"ל ספיקא דאוריתא, וי"ל דבאמת הרוטב יוכל להצלות תיכף, ועי' בחידושי חתס"ו על הסוגיא, ובספר פרי החג כלל מ"ט ראיתי שכתב שעכ"פ הוי ספק על הרוטב אולי נצלה כבר, וא"כ אינו נאסר משום צלי מחמת ד"א, וא"כ הכא כשאנו מסופקים באיזה מקום נפל הו"ל ספק ספיקא, ספק דלמא היה נצלה כבר וליכא שום איסור, ואת"ל שלא נצלה עדיין דלמא לא באותו מקום נפל, אמנם אי הו"א דמחזיקין מאיסור לאיסור והרוטב היה נא קודם שנצלה הו"ל לאוקמא בחזקת איסור, וגם הפסח דמיירי שהוא עדיין נא ואפילו אם נימא דמיירי שכבר נצלה כמ"ש לעיל באות ג' דמ"מ נאסר משום בליעת איסור דרוטב מ"מ ליכא חזקת היתר אי מחזיקין מאיסור לאיסור, וצ"ל דאזלינן הכא אי ס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור, ועפי"ז היה מקום לתרץ דברי הרמב"ם פ"ח מהלכות קרבן פסח שהקשו עליו כל המפורשים מ"ט לא נקט דאינו אסור רק בחרס רותח לפי מסקנת הגמרא דקייל"ן תתאה גבר מיירי ברותח דווקא, אמנם להנ"ל יש ליישב, דהנה המהרש"א בתוס' ד"ה אלא למ"ד הקשה מאי קאמרי התוס' דלמ"ד תתאה גבר מה איסור יש ברוטב הא אדמיקר ליה בלע כדי קליפה, ונאסרה כדי קליפה מן הרוטב, ותירץ המהרש"א דברוטב שהיא לח לא שייך כדי קליפה כמה שכת' הר"ת בחלב, והקשה הפלתי בסימן צ"א ס"ק ב' דעכ"פ קשה לשיטת ריב"א דהרי הרוטב נאסרות כדי קליפה ובאמת קשה הך קושי' גם בגמרא מאיפריך לשמואל דתתאה גבר בחרס צוננת אקור' יקיר לרוטב הא עכ"פ כדי קליפה מן הרוטב נתבשלה והך כדי קליפה ג"כ נבלע בפסח ושפיר אוסר עד כדי נטילה, אמנם י"ל דכוונת התוס' היא כך דעד כאן לא שייך לומר שכד"ק נתבשל עכ"פ, היינו דווקא בדבר גוש, משא"כ בדבר צלול לא שייך כלל לומר שנתבשל כדי קליפה דכיון דהוא צליל אינו עומד במקומו אפילו שעה אחת ולא חל שם בישול כלל, אפילו על אותו הקליפה, וא"כ א"ש אפילו לשיטת הריב"א דאע"ג דגם בצלול נאסר כדי קליפה כמו בחלב היינו דווקא לפי שעכ"פ נבלע שם איסור, ומשו"ה צריך ששים נגד הקליפה, משא"כ ברוטב הכא שהאיסור הוא רק אם נתבשל מן החרס שפיר אמרינן דבדבר צלול לא שייך בישול אפילו כדי קליפה כמ"ש דדבר צלול כיון שאינו עומד במקומו אפילו רגע לא התחיל להתבשל כלל אפילו אם בולע מעט אבל מבשל אינו ועי' בר"נ מס' שבת מ"ב ע"א בסוגיא דנותן חם לתוך צונן, ובמג"א סימן שי"ח ס"ק ל"ה ודו"ק, וראיה לדבר דדבר צלול אינו עומד במקומו אפילו שעה אחת ממס' מנחות צ' ע"א ר' יוסי אומר שהלח נעקר כלומר משו"ה בירוציהן קודש דמה שהיה בתוך הכלי בא אח"כ לחוץ עי"ש ודו"ק (ועי' בתוס' מס' שבת מ"ב ע"א ד"ה נותן משמע דס"ל דאפילו צלול מבשל כדי קליפה):