תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · ב
בתוס' ד"ה יקלוף את מקומו, הקשו אמאי סגיא ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי נטילה, ותירצו דאיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט אינו אוסר כל כך כמה דאמרינן כן בסמוך שאני סיכה דמשהו עבדי ליה, הנה מ"ש התוס' איכא לאוקמי כשאין רוטב כי אם מעט, לכאורא יל"ד דמנא ידעינן שאין שם רק מעט רוטב, אמנם ראיתי בספר אור חדש שכתב דמ"ש התוס' ואיכא לאוקמי הוא לאו דווקא דסתמא דמילתא הכי שאין שם רק מעט רוטב רק מה שיש להקשות על התוס' הוא כיון דמדמי ליה לסיכה, ובסיכה נמי אוסר כדי קליפה עכ"פ וא"כ ה"נ אמאי סגיא בקליפה גרידא עכ"פ יצטרך במקום הזה עוד קליפה אחרת מחמת הרוטב, וצ"ל דבאמת כך הוא כוונת המשנה מ"ש יקלוף את מקומו, ולא קאמר התם בעי קליפה, או"ד כוונת ש.ש המשנה היא כך דצריך לקלוף גם במקום הקליפה, ובזה א"ש מ"ש אח"כ בסיפא יקלוף את החיצון דבסיפא ליכא בהך קליפה איסור מחמת עצמו רק משום בליעת איסור שמן תרומה וכל שהקליפה אינו אסור רק מחמת בלוע אינו אוסר חוץ ממקום הקליפה כלל משו"ה נקט יקלוף את החיצון, כלומר הא מבפנים ממקום הקליפה אינו נאסר כלל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך לשם כמ"ש התוס' מס' חולין צ"ו ע"ב ד"ה שאני חלב, משא"כ ברישא בנגע בחרסו של תנור דהקליפה הוי איסור מחמת עצמו, אמרינן שפיר דאוסרת עוד כדי קליפה משום אותו הרוטב שיש באותו קליפה הראשונה כיון דהוי איסור מחמת עצמו, משו"ה נקט יקלוף את מקומו, ומדוייק מאוד לשון המשנה ומ"ט נקט ברישא יקלוף את מקומו ובסיפא יקלוף את החיצון ודו"ק, וראיתי בפלתי בסוף סימן ק"ה שהקשה כאן גבי נגע בחרסו של תנור אמאי סגיא ליה בקליפה גרידא כיון דאותו קליפה אסורה מחמת עצמו א"כ יצטרך עוד כדי קליפה דלא שייך אין הנאסר יכול לאסור, וכתב דדחוק לומר דמה דקתני יקלוף היינו מלבד קליפת הנגיעה דזהו דוחק וצ"ע עכ"ל, ולפימ"ש מוכרח היא מדברי התוס' ג"כ כיון דתירצו דהך רוטב שיש בקליפה הוי רק כסיכה דלא הוי רק משהו, והא בסיכה נמי צריך קליפה עב"פ, וע"כ דמשכה נמי הכי קתני יקלוף מקומו, כלומר דמקום הקליפה נמי צריך לקלוף רק כדי נטילה לא בעי, דאינו רק משהו וא"כ מה דנראה לו להפלתי לדוחק מבואר בדברי התוס' דהאמת הכי ועשינו סמוכים לדברי התוס' מלשון המשנה ג"כ ודו"ק היטב: