תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · א
במשנה נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקימו נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו, והטעם פרש"י משום דשומן נבלע בתוכו הרבה, ואותו שומן מבושל מן החרס כלומר והוי צלי מחמת דבר אחר והנה בהך בבא דנטף מרוטבו דצריך נטילה י"ל ב' טעמים, האחד כמ"ש רש"י דהאיסור הוא רק משום דכיון דהרוטב נאסר מחמימות דחרס, דהו"ל צלי מחמת דבר אחר והרוטב נבלע בפסח ואוסר כדי נטילה כמו בכל איסורים דצריך בצלי כדי נטילה כמ"ש התוס' במס' חולין צ"ו ע"ב ד"ה קולף ואוכל, ואע"ג דאפשר דבעי ששים נמי כמ"ש הרשב"א בתוה"א סוף בית ד' מ"מ בעי כדי נטילה נמי והרשב"א שם הוכיח מהך מתניתין, דאע"ג דאיכא ס' מ"מ בעי כדי נטילה נמי דדלמא אינו מפעפע יותר, וא"כ לא מהני ששים לחודא, רק היש"ש במס' חולין פרק כל הבשר סימן ע' דחי ליה, דהכא אין הטעם משום בליעת איסור רק דהפסח נצלה כדי נטילה מחמת הרוטב והו"ל צלי מחמת דבר אחר עי"ש, וצ"ל דהרשב"א לא ס"ל שיהיה כח ברוטב שנצלה מן החרס שיצלה אח"כ גם הפסח רק דרוטב גופא שנגעה בחרס יוכל להצלות מן החרס, אבל הפסח לא נצלה מן הרוטב, ועי' בתוס' ד"ה בשלמא שכתבו דמה דקאמר בגמרא ומטוי פסח ארוטב קאי, וא"כ ליכא איסור בפסח רק ע"י בליעת רוטב שפיר הוכיח הרשב"א דבצלי אע"ג דאיכא ששים מ"מ בעי כדי נטילה נמי, והא דלא קתני במתניתין דבעי ששים נמי נבאר לקמן בס"ד, והנה כפי הנראה מדברי הפרמ"ג ביו"ד סימן ק"ה בשפ"ד ס"ק י"ד והפר"ח ביו"ד סימן צ"ד ס"ק כ"ה דבכחוש הוי הנטילה מדינא וששים הוא רק מחומרא בעלמא ובשומן דמסתמא מפעפע יותר הוי ששים מדינא והנטילה הוי חומרא בעלמא וא"כ אי מתניתן מיירי בכחוש מצינן לומר דבקדשים שלא יבאו לבית הפסול לא צריך רק כדי נטילה דבעי מדינא, משא"כ ששים דהוא חומרא בעלמא לא החמירו בקדשים לפוסלן שלא לצורך, ועי' פלתי סימן צ"א ס"ק ב' שכתב להוכיח ממ"ש התוס' בד"ה תנן דרישא נגע בחרסו של תנור אפילו בחרס צוננת צריך כדי קליפה דאדמיקר ליה בלע והה"ד דמבשל כדי קליפה בפסח דע"כ הוא מדינא דאי הו"א דמה דאמרינן בתתאי גבר דמ"מ אדמיקר ליה בלע הוא רק מחומרא לא היו מחמירים חכמים להביא קדשים לבית הפסול, ועי' בספר שערי תורה ח"ג כלל כ"ב וא"כ י"ל דמשנה דלא נקטו רק נטילה ולא ששים ס"ל דששים הוא רק חומרא ולא החמירו בקדשים וי"ל עוד דבאמת הוי ספק אי מפעפע יותר מנטילה ומוקמינן הפסח בחזקת היתר, ואין לומר א"כ היכא דאיכא ששים לא ליבעי נטילה דאיכא נמי ספק דלמא פעפע יותר משיעור נטילה ולוקמי הנטילה בחזקת היתר דזהו אינו דמקום הנטילה שהרוטב נגע שם וודאי איתרע ליה, ומשו"ה לא מהני החזקה, וצריך נטילה עכ"פ משא"כ למעלה ממקום הנטילה כיון דהוי ספק אם בא פעפוע הרוטב עד לשם מוקמינן ליה בחזקת היתר רק בשאר איסורים י"ל דמחמרינן שלא לסמוך אחזקה ומדרבנן מחמרינן עכ"פ, משא"כ בקדשים מוקמינן אדינא והו"ל בחזקת היתר, ומשו"ה לא בעי רק נטילה כיון דבמקום הנטילה וודאי היה הרוטב לא מוקמינן אחזקה ודו"ק: