תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · כא
והנה י"ל בדברי הרמב"ם עפ"י מ"ש המרכבת המשנה דכל עניין מרוש"ט אינו כלל משום הבלוע, י"ל דס"ל להר"מ דבלוע מקדשים אינו אוסרת כלל, דהנה באמת ס"ל להר"מ טעכ"ע לאו דאוריתא ורק טעם הבלוע בכלי ילפינן מג"ע, וע"כ חידוש הי' דאע"ג דטעכ"ע לאו דאוריתא מ"מ טעם הבלוע בכלי אוסר, וא"כ שפיר י"ל דדווקא היכא שנבלע בכלי מן האיסור, משא"כ היכא שבשעת בליעה היה היתר רק אח"כ נעשה איסור אין האיסור חל על הבליעה ואע"ג דבקדשים לכ"ע טעכ"ע דאוריתא היינו רק בנבלע מן הממש כמו חתיכה שנגע בחתיכה כמ"ש החוו"ד בסימן צ"ג, אמנם מה שיש לעיין אי נימא דהטעם מרוש"ט היא רק משום מה שנדבק בעין א"כ אמאי קייל"ן בשל במקצת כלי טעון מרוש"ט כל הכלי ולא סגיא למרוק ולשטוף רק במקום שבשל, ול"ל דהוי גזה"כ מ"מ, מנ"ל להר"מ לומר דהוי גזה"כ ולומר דאין הטעם משום הבלוע ונ"ל דבאמת מזה הוכיח הר"מ דעיקר הטעם רק משום מה שנדבק בעין דהר"מ י"ל דס"ל דמפעפע בכל הכלי, וגם קשה ליה קושיית התוס' ד"ה בישל במקצת כלי אמאי לא קא מיבעי' ליה בשאר איסורים ג"כ, ומשו"ה ס"ל להר"מ בשאר איסורים דהבלועה אוסרת וודאי צריך הגעלה בכל הכלי דמפעפע בכולו ולא אמרינן דמ"מ לסגיא הגעלה במקצת משום כבולעו כך פלטו דזהו אין דבר ברור דהא הבישול היה יותר זמן מהגעלה, דהגעלה אינו שוהה כל כך כמו הבישול, וא"כ אפשר דהבישול הבליע בכל הכלי, והגעלה אינו מוציא מכל, הכלי ועי' היטב בשו"ת פמ"א ח"א סימן פ"ג ולכך לא מיבעי' ליה רק בקדשים כיון דאין הבלוע אוסרת אי מ"מ צריך מרוש"ט בכל הכלי משום גזה"כ או כיון דקדשים צריך לאכול כדרך שהמלכים אוכלים מדכתיב למשחה לגדולה ומשו"ה צריך מרוש"ט כל הכלי מחמת זיעת האוכל שעולה למעלה ואמר לו דצריך כל הכלי, ופריך הגמרא וטעמא מאי וס"ל להר"מ דאי היה אסור משום בלוע לא היה פריך וטעמא מאי דפשיטא דצריך הגעלה כל הכלי וע"כ דאין האיסור משום בלוע כלל ומשו"ה אצטריך קרא דמ"מ טעון מרוש"ט כל הכלי ועי' היטב מ"ש לעיל באות ו' ודו"ק, ולפי"ז צ"ל באמת הא דאמרינן כל יום נעשה גיעול לחבירו היא רק דמה"ט לא אסרו מדרבנן ג"כ, דאי הוי צריך מרוש"ט משים הבלוע מה"ת לא היה חשבינן הבישול במקום הגעלה דהא יש לחוש דלמא לא יבשל בכל הכלי ואין עולה במקום הגעלה כקושיית הריטב"א בסוף מס' ע"א שהבאתי לעיל, וע"כ דהבלוע אינה אוסרת כלל בקדשים רק מדרבנן ושפיר חשבינן לבישול במקום הגעלה וא"ש נמי דעת הרשב"א בטור יו"ד סימן צ"ג דבשל בשר מהני אח"כ בישול ירקות במקום הגעלה דבכל מקום דלא בלע איסורא חשבינן לבישול במקום הגעלה, אמנם להרשב"א ל"ל הך טעמא דהרשב"א ס"ל טעכ"ע דאוריתא, ולפימ"ש דכיון דטעכ"ע לאו דאוריתא ובלוע בכלי שאוסרת היא חידוש אינו אוסר רק דומיא דגיעולי מדין שבלע איסורא א"ש דתוס' ס"ל דמרוש"ט הוי משום בלוע דתוס' ס"ל טעכ"ע דאוריתא, ומשו"ה שפיר אוסרת הבלוע גם בקדשים, ועי' מ"ש לעיל אות ט"ז בישוב דברי הרמב"ם פט"ו מהלכות תרומות ודו"ק היטב: