אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ב › כ

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ב · כ

יט

והנה מ"ש המרכבת המשנה שם בדעת הר"מ, דבלוע אין אוסרת כלל משום דבעידנא דקא פליט ליתא לאיסורא בעינא, לכאורה קשה א"כ מהו צריך כלל הא דכל יום נעשה גיעול לחבירו, הא אפילו אם יבשל לאחר שנעשה נותר, מ"מ כיון דבעידנא דפליט ליתא לאיסורא בעינא, אינה אוסרת, דבשלמא אי אמרינן דמשו"ה אינו אוסרת משום דהוי נטבנ"ט צריך הא דכל יום כעשה גיעול, שלא יבא ידי נותר כלל, משא"כ אם מבשל לאחר שנעשה נותר הו"ל כנובנ"ט דאיסורא, משא"כ אי הטעם משום דליתא לאיסורא בעינא א"כ מה צריך הך דכל יום נעשה גיעול, ועי' ברש"י סוף מס' ע"א שכתב ג"כ בהך דרב אשי מה דקאמר שם דליתא לאיסורא בעינא, דמעולם לא הוכר איסורו דבשעה שנבלע בכלי היה היתר עכ"פ והיא עפ"י דעת המרדכי שהובא בש"ע או"ח סימן ש"כ גבי ענבים בגיגית דדבר שלא היה ניכר מעולם קיל טפי, וכן כתב החחס"ו בכוונת רש"י, ונראה לפרש דבאמת כתב הריטב"א מס' ע"א מה מהני הא דנעשה גיעול לחבירו, הא הגעלה צריך להיות בכל הכלי, ושמא לא יבשל אח"כ רק במקצת כלי' וכתב דלעניין זה מהני עכ"פ התירא בלע, ונראה עפ"י מ"ש לעיל באות ו' דהא דמפעפע בכל הכלי היא רק נועם קלוש, וא"כ שפיר מהני סברת התירא בלע, דהבישול הוי במקום הגעלה, ואע"ג דצריך הגעלה בכל הכלי הך בלוע שלמעלה ממקום הבישול היא רק טעם קלוש ואינו אוסר בהתירא בלע, ולחוש דלמא בשל מעיקרא יותר ועכשיו אינו מבשל רק עד למטה ממקום שהיה מבשל מעיקרא זה לא חיישינן דמסתמא היו מבשלים בשוה, וא"כ א"ש דעכ"פ הגעלה בעינן דאלא"ה יהי' אסור המתבשל אחריו רק הבישול ג"כ במקום הגעלה ומה שנבלע בכלי למעלה ממקום הבישול בזה שפיר אמרינן כיון דבשעה שנפלט האיסור ליתא לאיסורא בעינא ומעולם לא הוכר, הו"ל טעם קלוש ואינו אוסר, ועי' שו"ת פמ"א ח"א סימן פ"ג שהאריך בהא דבשל במקצת כלי, ובדברי הרמ"א ביו"ד סימן קכ"א ונבאר עוד בס"ד

והנה אי הו"א דכל עניין מרוש"ט לא הוי משום בלוע כלל רק משום מה שנדבק בעין א"כ וודאי קשה מה חילוק יש בין ב"ח לכלי נחשת דמה שנדבק בעין גם מכלי חרס יכול להסיר, והגם דלהר"מ באמת הי' רק גזה"כ שבירה בכ"ח ולפי"ז וודאי אין מוכח כלל מקרא דאין יוצא מידי דפיו, וצ"ל דהיא רק מדרבנן כמ"ש בספר צ"ק בחד תירוצא מ"מ י"ל גם לדעת הר"מ יש ליתן טעם. וחילוק בין כ"ח למתכות עפ"י מ"ש הב"י ביו"ד סוף סימן קכ"ב דכ"ח אין מבאיש מתוכו, וכתב הבית יצחק ביו"ד שו"ת קי"ג דהיינו דאין הבליעה נפגמה כל כך עד שלא תהיה ראויה לגר, ולפי"ז י"ל דגם להר"מ אע"ג דאין הבלוע אוסרת משום דליתא לאיסורא בעינא, מ"מ צריך ביעור משום שריפת נותר רק בכלי מתכות דהבליעה נפגמה לגמרי, אמרינן דתיכף כשנבלע בכלי הו"ל כמבוער ועומד כיון דסופו לפגום לגמרי, משא"כ בכ"ח דלעולם לא תפגום לגמרי הוצרך שבירה משום ביעור נותר, וס"ל להר"מ דהך מצוה שצריך לקיים ביעיר נותר אפילו בבלוע, אע"ג שאינו בעין היתה דעת התורה רק בחטאת ולא בשאר קדשים:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה