תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · י
במס' ע"א משני רבא דמשו"ה מהני בקדשים הגעלה לשפוד דכל יום נעשה גיעול לחבירו ופריך הגמרא אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי' קשי', ותמה הריטב"א מאוד איך אפשר דרבא בא לתרץ הלשון מגעילן ולא תירץ כלום, ונ"ל ליישב דהנה הריטב"א הקשה עוד איך נוכל לומר דבישול דאח"כ הוי כהגעלה הא כל הכלי צריך ליבון או הגעלה ואי אפשר שעולה אח"כ בשר על כל השפוד, ותירץ דמ"מ לא נשאר רק משהו ולעניין זה שפיר סמכינן ואהא דהתירא בלע, והנה לפי"ז י"ל כך דמשהו ג"כ אסור לבטל לכתחילא דהא אח"כ נפלט משהו נותר שנשאר שם בקדשים דע"י הגעלה לא יצא כל הבלוע וצ"ל דמשהו אינו נרגש ומותר מטעם דבר שאין מתכוין כמ"ש הר"ן במס' ע"א פרק אין מעמידין לענין עיקר הגעלה דלא הוי מבטל איסר דאין מכוין, ולפי"ז י"ל ע"כ שרינן מטעם דשא"מ רק אם עכ"פ ניכר מתוך מעשיו דלא ניחא ליה באיסר ובעינן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, והנה במה שמבשל אח"כ בשפוד אע"ג שאין שם אלא משהו מ"מ לא ניכר אולי ניחא לי' גם במשהו הזאת ואסור, אמנם אם מגעיל מקודם הרי מגלה דעתו דלא ניחא ליה בבליעת הכלי ולפיכך אע"ג שנשאר שם משהו לא איכפת לן כיון שהתירא בלע, וא"ש דבעינן הגעלה שיהי' ניכר דלא ניחא ליה בבליעות המשהו שנשאר שם, וחיי ראשי שאח"כ ראיתי כעין סברא זו בשו"ת השיב משה סימן ל"ח ועפ"ז א"ש נמי מה שהקשה הרשב"א בתוה"א בית ד' כיון דאין ששים בנוי הגעלה ובולע הכלי ואינו מותר רק משום שנטל"פ דמגעיל באינו בת יומו א"כ אי חילק בין קידם הגעלה לאחר הגעלה ותירץ דקודם הגעלה מעיקרא בשעת בליעה הי' האיסור מושבח ומשו"ה אסור, ולפימ"ש א"ש דהגעלה פועלת להראות דלא ניחא ליה בהאיסר שנשאר שם כיון שמכוין להוציא משם דנוטל"פ אם ניחא לי' באיסר נמי אסור ומשו"ה צריך הגעלה ודו"ק: