תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · ט
ראיתי בחידושי פנים מאירות למס' זבחים שכתב כיון דהוי ספק אם קפיד רחמנא גם אבישול בלא בלוע ואז ע"כ הוי גזה"כ שבירת כ"ח בקדשים וכיון דהוי ספק א"כ אי ס"ל טעכ"ע לאו דאוריתא הו"ל ספיקא דרבנן ומהני הגעלה לכ"ח, ומתוך כך מיושב דברי העיטור שהביא בטור וש"ע יו"ד סימן צ"ג דאם בשלן בשר ואח"כ חלב הוי החלב כמו הגעלה אם היה ששים, ותמה הטור הא בכ"ח לא מהני הגעלה ולפי הנ"ל א"ש דהעיטור ס"ל טעכ"ע לאו דאוריתא וא"כ מהני הגעלה עי"ש אמנם לפי דברי התוס' ד"ה אלא קדירות שכתבו דהתורה עשאו לבישול כבלוע, ולפימ"ש לעיל היינו דהתורה גזרה בישול אטו בלוע, עי' לעיל אות ד' א"כ מוכח שפיר דעיקר האיסור מ"מ היא משום בלוע וא"כ מוכח דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו אפילו אי קפיד רחמנא אבישול גרידא לפיכך נ"ל באופן אחר קצת, דהנה הרשב"א בתוה"א בית ד' פסק דלכל איסור דרבנן מהני הגעלה ג"כ ופנכא דרב אמי דתברא שלא רצה להטריח להגעיל ג"כ עי"ש ובספר שדי חמד בדיני הגעלה אות י"ט האריך בזה, והנה אי הו"א דזהו דבר ברור דמכלי חרס אין יוצא הבלוע בשום אופן לא היו מקילין רבנן אפילו באיסור דרבנן כמו שאין מקילין בכלי שאב"י אפילו באיסור דרבנן עי' בנו"ב מהד"ת ליו"ד סימן נ"א ועי' פרמ"ג סימן ק"ג בשפ"ד ס"ק י"ז, וע"כ צ"ל דאין זה דבר מוחלט שאין הבלוע יוצא מכ"ח לגמרי רק לפעמים יוצא ולפעמים אינו יוצא וא"כ י"ל בקדשים דאם נשאר שם בלועת נותר ונותן טעם בקדשים המתבשלים אחריו מלבד שיש שם ספק איסור נותר, מ"מ איכא נמי ספיקא אי קיים מצות אכילת קדשים דאם נבלע שם איסור ונאסרו הקדשים לא קיים המצוה, ובספק עשה לא אמרינן ספיקא מה"ת לקולא ועי' בספר שדי חמד מערכת חמץ סימן י' אות ה' בד"ה וראיתי בספר הבהיר ודו"ק, משו"ה הוצרך הכתוב שבירה דהתורה גלתה לנו דבספק בליעת איסור לא קיים מצוות אכילת קדשים, משא"כ בגיעולי מדין לא כתבה התורה באמת שבירה בכ"ח דהוי' רק ספיקא אם נשאר שם הבלוע לאחר הגעלה וספיקא מה"ת לקולא, ולפי"ז אי כ"ח מה"ת צריך שבירה או רק מדרבנן תליא אי ספיקא מה"ת לקולא או לחומרא והנה אי שבירה הוי רק מדרבנן דהוי ספיקא אמאי לא מוקמינן הקדירה בחזקת היתר, וצ"ל דהבלוע יש לה חזקת איסור, וחזקת היתר דקדירה איתרע לה, וא"כ היינו דווקא בבלועת איסור משא"כ בבלע התירא כמו בדינו של בעל העיטור שבשל בשר דמעולם לא יצא הקדירה מחזקת היתר שפיר אמרינן דבשול חלב אם היה ששים הו"ל הגעלה רק בבלע איסורא אכא לקדירה חזקת היתר ודו"ק, והנה הטו"ז סימן צ"ג שם רוצה לומר דחולין מקדשים לא גמרינן ודבריו תמוהין, לפימ"ש דבישול בלא בלוע הוי כבלוע וא"כ עיקר האיסור מ"מ היא משום הבלוע כמ"ש ולעניין בלוע לא שייך לחלק בין חולין לקדשים וכבר עמד על זה הפמ"א בתוס' שם מסכת' זבחים ד"ה אלא קדירות, אמנם לפימ"ש א"ש דבקדשים בלועת ספק נמי אסרה התורה כמ"ש דבספק לא קיים מ"ע דאכילת קדשים כמ"ש ובחולין אינו אסור מספק מה"ת ובהתירא בלע מוקמינן בחזקת היתר וא"ש הכל בס"ד ודו"ק: