אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ב › ח

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ב · ח

ז

ובאמת בלא"ה לא זכיתי להבין דברי הצ"ק שכתב דבחטאת משו"ה בעינן שבירה דאינו יוצא מידי דפיו, ונשאר משהו, א"כ במס' ע"א דמשני הגמרא לחלק בין שפוד של איסור דבעי' ליבון ובקדשים סגיא בהגעלה משום דבקדשים התירא בלע ואין חל איסור על משהו הנשאר לאחר הגעלה, משא"כ בשפוד של איסור לא מהני, הגעלה דמשהו ג"כ אסור, וא"כ לסברת הצ"ק דבחטאת אסור משהו א"כ יהיה שפוד של חטאת צריך ליבון, כמו כלי חרס שבירה דמה לי דמשהו הנשאר בכ"ח לאחר הגעלה דאסור בחטאת, למשהו הנשאר בשפוד אחר הגעלה דאינו אסור גם בחטאת, דהא סתמא קתני במשנה השפוד והאסכלה מגעילן בחמין, ומשמע אפילו בשל חטאת וצ"ע, ואולי יש לחלק עפ"י מ"ש הריטב"א דאיסור נותר אין חל רק על הבלוע שיוצא אפילו ע"י הגעלה, משא"כ בבלוע שנשארת כל כך נתקשה בכלי שאינו יוצא ע"י הגעלה רק ע"י ליבון אין חל איסור נותר, וא"כ י"ל דהיינו דווקא בבלוע שנתקשה בכלי מתכות דכלי מתכות הוא קשה בטבעו הוי כמבוער שם ואינו בעולם, משא"כ הבלוע בכלי חרס שאינו קשה כל כך אמרינן דאפילו מה שאין יכול לצאת ע"י הגעלה, מ"מ כל מקום שהיא, חל עליו נותר בבלוע בכ"ח, ומ"מ צ"ע מנ"ל זה החילוק, ובעיקר הדבר אם י"ל דגם בבלוע איכא מצוות ביעור נותר י"ל דתליא בהספק שנסתפק בספר מצל מאש סימן כ"א אם שיעור נותר הי' ג"כ בכזית או אפילו בכל שהיא, ואם נימא דנותר היא בכל שהיא, י"ל דעל הבלוע ג"כ חל שם נותר ועי' בהגהות שם בספר מצל מאש, ובספרי ח"ג בסוגיא דח"ש כתבתי בזה לעניין מצוות אכילת קדשים אם מקיים בכ"ש ג"כ, ועי' בזה בספר מנחת חינוך סימן ח', ומ"מ יש לצדד בזה לומר דבלוע הוי טפי מכ"ש כיון שיש ליתן טעם וי"ל נמי אפכא כיון שאינו בעין ובפני עצמו לא יוכל לבא לידי אכילה לעולם, לא חשיב אפילו כל שהיא וי"ל דתליא אי טעם הוי כעיקר ממש דאז י"ל דנותר שייך בבלוע נמי אמנם אי אמרינן דטעם לא הוי כעיקר אפילו אי הוי דאוריתא היינו רק שאסרה התורה טעם ג"כ, אבל לא שיהיה כעיקר ממש ורק בעשה דתעבורו באש מגיעולי מדין כמ"ש התוס' מס' חולין צ"ט ע"א א"כ י"ל דנותר לא שייך בטעם כלל ובספרי ח"ג בסוגיא דקדירות בפסח הבאתי דברי האחרונים שחקרו אמאי אינו עובר בבלוע חמץ בבל יראה כמו שעובר בנותר על הבלוע, ועי' באור חדש שם ובחידושי הרי"מ שם ואולי יש לחלק דבחמץ לא שייך ב"י רק בדבר שיוכל לבא לאכלו בעין משא"כ בלוע לעולם לא יבא לאכול בעינא משא"כ ביעור נותר חל על כל מה שנשאר מקדשים אפילו עצמות מחמת שימוש נותר כדאיתא מס' פסחים פ"ג משו"ה בבלוע נמי איכא מצוות ביעור, וצ"ע, ועי' בחידושי תתס"ו לסוגיא דהכשר כלים שכתב נמי בדברי התוס' דלא ס"ל כתר"ב וס"ל דבבלוע ליכא מצוות ביעור נותר דהוי כמבוער ועומד כיון שאינו יכול להוציאו משם ליתן טעם באוכל שהרי פוגם בתבשיל הבא אחריו ואע"ג דבדבר חריף אינו פוגם אפשר שזהו אינו מה"ת עי"ש, עכ"פ זכינו לדין דלאו כולי עלמא ס"ל כסברת הר"נ דבבלוע איכא מצוות ביעור נותר שהרי התוס' והרא"ש לא ס"ל הכי ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה