תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · חי
הרמב"ם פ"ח מהלכות ממעה"ק הלכה י"ד פסק כל הכלים שמשתמשים בהם בקדשים בחמין צריכים מריקה ושטיפה עקב אכילה, והיינו שעושה מרוש"ט קודם הזמן שיעשה נותר, והראב"ד שם השיג עליו דאמרינן ממתין כל זמן אכילה והדר עבד ליה מרוש"ט עי"ש בכ"מ, והנה המרכבת המשנה שם כתב דדעת הר"מ שם דליכא הגעלה בכלי שנתבשל בהם קדשים אלא מרוש"ט למה שהיא בעין אבל הבלוע אינו נעשה נותר כיון דבעידנא דקא פליט ליתא לאיסורא בעינא, ולפי"ז הא דקאמר רבה בר אבוהי כל יום נעשה גיעול לחבירו היינו אבלוע אבל מה שהיא בעין נדבק בכלי ואסור לבשל בו עד שימרקנו וישטפני, וצריך מרוש"ט כל יום מימי הרגל, והא דקאמר נעשה גיעול לחבירו היינו דאין הבלוע נעשה נותר, והה"ד בכל ימי השנה רק בכל ימות השנה צריך מריקה כמ"פ ביום בין תבשיל לתבשיל וברגל סגיא במריקה בסוף היום מיהו בסוף היום גם ברגל צריך מרוש"ט משום דמה שהיא בעין נעשה נותר ועבר על בל תותירו וכן כתב הר"מ בפירוש המשנה דגם לר' טרפון צריך מריקה בסוף היום אפילו ברגל משום מה שנדבק בעין עי"ש היטב במרכבת המשנה, והנה למדנו מדבריו דהר"מ ס"ל דמרוש"ט קידם הזמן שנעשה נותר כדי שלא יעבור על בל תותירו וגם למדני מדבריו דהר"מ ס"ל דהבלוע בקדירה אין אוסר התבשיל רק השומן שנדבק בעין אוסר התבשיל וי"ל דהבלוע אינו אסור אם מבשלים קודם שנעשה נותר דהוי נטבנ"ט כמ"ש התוס' מס' חולין קי"א ע"ב ד"ה הלכתא, משא"כ במה שנדבק בעין בכלי אם יבלע בהמתבשל אחריו לא הוי נטבנ"ט דבדבר בעין לא שייך נטבנ"ט ודו"ק היטב:
והנה בתוס' דד"ה ממתין עד זמן אכילה הקשו אם נימא דהוצרכה התורה שבורה או מרוש"ט קודם שיעשה נותר, א"כ האיך אמר ר' טרפון כל יום נעשה גיעול לחבירו דכיון שהוזקק למרוש"ט אי בשל ביה האידנא שלמים קודם מרוש"ט לחסר, אלא וודאי לא חייב הכתוב מרוש"ט עד אחר שנעשה נותר, נר' היטב בתוס' שם, ונ"ל בכוונת התוס' במ"ש אם הוצרך הכתיב מרוש"ט קודם שנעשה נותר אם בשל קודם מרוש"ט נאסרו השלמים, ולא ס"ל דאע"ג דבטל מציות מרוש"ט. מ"מ התבשיל לא נאסר כמו אם בשל בכלי הצריך טבילה קודם טבילה דהמאכל לא נאסר כמה שהקשה באמת הפנים מאירות בחידושיו למס' זבחים למה יאסר התבשיל ע"י שלא עשה מרוש"ט, וצ"ל דהתוס' ס"ל דמכיון שחל מצוות מרוש"ט על מה שנדבק בכלי ולא מרקו ושטפו חל שם איסור על הבליע או על מה שנדבק בעין, ולא דמי לכלי קודם טבילה שרק נבלע בו שום איסור, עכ"פ י"ל דהר"מ ס"ל דר' טרפון ורבנן פליגי באמת בהא, דר"ט ס"ל דמצוות מרוש"ט היא רק לאחר שנעשה נותר משום שלא יאסור המתבשל אחריו, וא"כ כיון דנעשה גיעול לחבירו א"צ מרוש"ט רק מ"מ למה שנדבק בעין צריך למרק בסוף היום אמנם רבנן ס"ל דהתורה הוצרכת שבירה או מרוש"ט אפילו קודם שנעשה נותר ולא משום הבלוע דווקא וא"כ לא מהני מה דנעשה גיעול לחבירו, כיון דאין האיסור משום הבלוע, שוב ראיתי בספר גינת וורדים כלל ס"ו בד"ה ודע שהתוס' בזבחים כתב ג"כ דלר"ט המרוש"ט הי' לאחר שנעשה נותר, ומשו"ה מהני מה דבכל יום נעשה גיעול לחבירו ולרבנן הי' קודם שנעשה נותר והוי גזה"כ ואין חילוק בין רגל לשאר ימות השנה עי"ש: