תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · יז
ועוד יש ליישב באופן אחר דמהך סוגיא לא קשה להר"מ, דוודאי אי ס"ל מב"מ לא בטל י"ל דגם הבליע אוסר, משא"כ אי מב"מ בטל אין הבליע אוסר כלל, והר"מ ע"כ מיירי רק באופן שאין נרגש טעם תרומה, שהרי ביש טעם כתב הר"מ גופא ואם בשל בנו"ט וא"כ א"ש, דהגמרא אזיל אליבא דר"י דדריש אותה פרט לתרומה, ואיהו ס"ל מב"מ לא בטל, וא"כ גם הבליע אוסר במשהו ג"כ וע"כ הא דקתני בנו"ט מיירי במין בשא"מ, ושפיר מסקינן דצריך הגעלה, אמנם לדידן דמב"מ בטל, א"כ כל זמן שאין הטעם נרגש א"צ הגעלה משום בלוע בעלמא, והנה ראיתי בהגהות שו"ת בית יצחק ח"א סימן קל"ז שהביא משם הרמב"ן במס' ע"א דתרומה לר"י נמי בטל במאה ולא אמרינן מב"מ לא בטל בתרומה גם לר"י, מ"מ הא דקתני ואם בשל בנו"ט ליכא לאוקמא במב"מ דעכ"פ מאה בעי וע"כ בשא"מ. ומיירי בנתינת טעם ממש, אמנם הר"מ מיירי היכא דליכא טעמא כמ"ש, ואז שפיר ס"ל דמשום בלוע בעלמא א"צ הגעלה בתרומה כמ"ש, וא"ש דברי הרמב"ם בס"ד, שוב ראיתי בשו"ת פמ"א ח"א סימן פ"ג שתמה אמאי א"צ בתרומה מרוש"ט בכל הכלי כיון דמפעפע בכולו, וא"כ א"ש דברינו בשיטת הר"מ דמכאן הוכיח דתרומה אין הבלוע אוסר רק משום מה שנדבק בעין ומשו"ה סגיא במקצת כלי וסגיא בשטיפה בעלמא ודו"ק, ובמ"ש לעיל באות ט"ו דתרומה קיל ואין הבליע אוסר יש לי קצת ראיה, מדברי הרשב"א במשה"ב בית ד' שער ד' שכתב לעניין אי סגיא להגעיל הכלי במקצת כתב דאפשר דדווקא בב"ח ובתרומה דהתירא בלע, אלמא דס"ל דתרומה נמי התירא בלע מקרי כיון שאין אסור לכל אדם, ואע"ג שהביא שם עוד טעם אחר משום שבתרומה הקילו אפילו בעינא לבטלה לכתחלה עיי"ש, מ"מ הא נמי אפשר מה"ט דדבר שאינו אסור לכל אין הבליע אוסר כל כך דלא מקרי איסור ממש רק מה שאסור לכל, ובאמת דעת הרשב"א דגם חטאת מקרי התירא בלע ולא כדעת התוס' במס' חולין קי"א ע"ב ד"ה הלכתא דחטאת מקרי איסורא בלע, ואפש"ל אפילו לדעת התוס' דחטאת מקרי איסורא בלע, היינו דווקא חטאת שעכ"פ קודם זריקה היה אסור גם לכהנים וא"כ אע"ג שהזריקה מתיר לכהנים מ"מ לזרים מקרי איסורא בלע, משא"כ תרומה דמעולם לא היה אסור שפיר מקרי התירא בלע ועי"ש היטב במשה"ב ודו"ק: