תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ב · ב
והנה בהגהו' אמרי ברוך בספר חוו"ד הקשה לדבריו האיך אפש"ל דאפילו אי בקדשים טעכ"ע דאוריתא מ"מ בלוע בכלי לא שמעינן דהוי אסור מה"ת והרי הר"מ פסק דטעכ"ע לאו דאוריתא ואמ"ה ס"ל דכלי איסור צריך הגעלה מה"ת, עיין ברמב"ם פי"ז ממאכלות אסורות והוא תמיה רבתא על החוו"ד, ונ"ל ליישב דבריו דבאמת אע"ג דבגעולי מדין אסור הבלוע מה"ת, והיינו דחידוש שחדשה תורה, אע"ג דטעם כעיקר לאו דאוריתא מ"מ טעם הנבלע בכלי אסור מה"ת, ועי' נו"ב מהד"ת ליו"ד סימן כ"ח מ"מ היינו דווקא היכא שתיכף בשעה שנבלע הטעם בכלי היה בא מן האיסור, משא"כ בקדשים כשהגיע הבלוע בכלי היה עדיין היתר ובפירוש אמרינן סוף מס' מ"א דקדשים מקרי התירא בלע, וא"כ לא חל שם איסור רק בשעה שכבר היה נבלע בכלי בכה"ג שפיר נוכל לומר דטעם כזה מה שבתחלת הוייתו לא היה עליו שם איסור לא יוכל לאסור תערובתו ואינו דומה לגיעולי מדין, דשם תיכף בשעת בליעתו בכלי בא מן האיסור, וא"ש נמי מה שנראה מדברי הר"מ פט"ו מהלכות תרומות, דכלי שבשל בה תרומת א"צ אפילו הגעלה דגבי תרומה נמי י"ל דלא חל עליו שם איסור כלל רק בשעה שנתערב עם החולין וכיון דבשעת תערובתו לא היתה רק בלוע גרידא אינו אוסר התערובות, ועי"ש בכ"מ פט"ו מהלכות תרומות, ולא דמי לחמץ דלא מקרי התירא בלע, ואע"ג דבשעת בליעתו לא היה אסור עדיין התם שאני דמשהגיע פסח נאסר ממילא, משא"כ תרומה אין שם איסור עליו כלל רק בתערובות החולין, ואז נמי עדיין מותר לכהנים שפיר י"ל דאין כח להבלוע בעלמא לאסור התערובות, א"כ קדשים דנמי התירא בלע אין הבלוע אוסרת, וא"ש דברי החוו"ד ודו"ק: