תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער א · יא
נראה לי דהך מילתא אי נטבנ"ט דאיסורא אסור מה"ת או רק מדרבנן הי' כך, דאי אמרינן דטעם שני אין מתפשט כלל לשלישי, א"כ גם באיסורא מותר מה"ת אי לא ס"ל חענ"נ דרק אי חתיכה נעשה נבלה לא מקרי כלל טעם שני דהוי ממשו של איסור, אמנם אי ס"ל דנטבנ"ט מותר אע"ג שיש בו טעם דלא הוי רק טעם קלוש א"כ י"ל היינו דווקא בהתירא דאין שם איסור חדש יוכל לחול על טעם קלוש משא"כ באיסורא כיון דאיכא טעמא עכ"פ אע"ג דהוי רק טעם קלוש מ"מ לא נפקע איסורא ועי' רשב"א תוה"א בית ד' שער ד' שכתב ג"כ כה"ג לחלק בין התירא בלע לאיסורא בלע, דאיסור מחדש לא יוכל לחול על טעם קלוש, משא"כ היכא שכבר נאסר לא נפקע איסורו אפילו בטעם קלוש עי"ש היטב דף פ"ב, וא"כ אי נטבנ"ט הוי אפילו טעם קלוש ספיר י"ל דבאיסורא אסור מה"ת והרי כל כלי איסור שהוצרכה התורה הגעלה, והא כשיבא הטעם לתבשיל יהי' רק טעם שני, וע"כ כיון דהיה אסור מעיקרא נשאר באיסורו, אע"ג שהוקלש האיסור לכלי ומן הכלי לתבשיל, אמנם אם בשלו בקדירת בשר ואח"כ ירקות דאז הוקלש הטעם בשר בירקות מתיר הרשב"א שם לבשל אח"כ חלב, ועי' היטב בט"ז יו"ד סימן צ"ג ס"ק ב', וא"כ י"ל הא דנטבנ"ט דאיסורא אסור מה"ת היינו דווקא בשנרגש הטעם דאמרינן אע"ג דהא קלוש מ"מ לא נפקע איסורו, משא"כ כשאין נרגש, דאז י"ל דלא נכנס משני לשלישי כלל אפילו באיסורא מותר דלא גרע מטעם ראשון דאינו אסור אם אינו נרגש, מ"מ במב"מ דליכא למיקם אטעמא י"ל דגם משני לשלישי נכנס וא"כ אסור אם אינו נרגש ג"כ כיון דליכא למיקם אטעמא, מ"מ לא משכחת לה איסור מה"ת בנטבנ"ט דאיסורא אם אין נרגש, הטעם דבמין בשא"מ לא גרע מטעם הראשון דאינו אסור אם אינו נרגש ובמב"מ מה"ת בטל ברוב וא"כ לא משכחת לה שיהי' אסור מה"ת רק במין בשא"מ ונרגש דבהתירא אמרינן דהוי ליה טעם קלוש ואין חל עליו האיסור ובאיסורא לא נפקע האיסור אפילו בטעם קלוש ואסור מה"ת ולדעת הפוסקים כר"י דמב"מ במשהו וודאי י"ל דנטבנ"ט אסור מה"ת דאע"ג דכבר הוקלש טעמו מ"מ לא גרע ממשהו והיכא דלא שייך ביטול גם נטבנ"ט אסור דמשהו מיהו הוי, אמנם בישועות יעקב ליו"ד סימן צ"ה ראיתי שכתב דאפילו לרב דאוסר נטבנ"ט מ"מ לא הוי רק משהו רק דגים שעלו בקערה אסור לאכול בכותח דלא שייך ביטול משום דשיל"מ כיון שיכול לאכלו בלא כותח עי"ש, ס"ק ב' וא"כ לפי"ז לדידן דס"ל נטבנ"ט מותר אפשר דאפילו משהו לא הוי, ועי' מ"ש לעיל באות ד', וכן משמע מדעת הר"מ פ"ט ממאכ"א הלכה כ"ג דנטבנ"ט גרע מריחא, ומשמע דאפילו משהו לא הוי מ"מ אליבא דרב י"ל דס"ל דנטבנ"ט הוי יותר ממשהו מדאמר בגמרא רב אמר אסור נותן טעם היא, ואמאי לא קאמר רב אמר נטבנ"ט אסור ועי' בספר שערי דעה ליו"ד סימן צ"ה סוף ס"ק א' שעמד בזה, אמנם להנ"ל א"ש דרב קמל"ן דלא תימא דלא הוי רק משהו רק הכא אינו בטל משום דהו"ל דשיל"מ לכך אשמעינן דאפילו בעלמא אסור דהו"ל כטעם ממש ודו"ק – והנה לכאורא י"ל דהך אי נטבנט לרב נמי לא הוי רק משהו או דהוי יותר ממשהו יש לפשוט מהא, דהנה בתוס' מס' ע"א ס"ו ע"א ד"ה מכלל כתבו דנו"ט לפגם הוי משהו עכ"פ ועי' בש"ע או"ח סימן תמ"ז במחבר ורמ"א שני דעות בזה, והנה אי אמרינן דנוטל"פ הוי משהו א"כ מאי מסופק הגמרא מס' ע"א ס"ח ע"ב אליבא דרב אי ס"ל נוטל"פ אסור או מותר הא ע"כ ס"ל דאסור מדאוסר בנטבנ"ט ונטבנ"ט נמי לא הוי יותר ממשהו א"כ גם נוטל"פ כיון דהוי משהו אסיר, וע"כ צ"ל דהני פוסקים דס"ל דנוטל"פ הוי משהו עכ"פ ס"ל דנטבנ"ט הוי יותר ממשהו, ומשו"ה שפיר מסופק שם אי רב ס"ל נוטל"פ אסור, דאע"ג דנטבנ"ט אסור, היינו משום דהוי יותר ממשהו, אמנם אי ס"ל דנטל"פ אפילו משהו לא הוי שפיר י"ל אפילו לרב דאוסר נטבנ"ט לא הוי יותר ממשהו והא דמסופק להגמרא אי ס"ל נוטל"פ מותר משום דנוטל"פ אפילו משהו לא הוי ודו"ק: