תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער א · חי
ובדעת רש"י אי ס"ל נתבשלו ג"כ מותר או עלו דווקא הביאו התוס' ראיה דגם נתבשלו מותר מדכתב בד"ה נותן טעם דאם נתבשלו עם בשר אסור משמע הא בכלי של בשל אפילו נתבשלו מותר והנה גבי צנון כתב רש"י ב' טעמים דאסור טעם אחד משום שאנינית קרוש על פני הסכין משמע הא משום חורפיה דצנון, אע"ג דהוי כמו בישול מותר וטעם שני משום חורפיה דצנון אסור וא"כ הה"ד נתבשלו אסור דלא גרע מצנון כמ"ש התוס' ונ"ל דרש"י ס"ל דהא אי בישול מוציא טעם גמור והוי כממש הוא ספק דאין כל הדברים שוים לעניין זה וכמ"ש הנו"ב מהד"ק ליו"ד סימן כ"ו לעניין כבוש דאין כל הדברים שוים להוציא טעם גמור על ידי כבושה עי"ש וא"כ היה צריך להיות מותר בנתבשלו דמוקמינן לה בחזקת היתר כיון דעדיין היא היתר ומשו"ה נקט רש"י גם הטעם משום שמנינית, אמנם גם זה אין וודאי שהיה שמנינית קרוש שהרי רש"י כתב פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר אלמא דהוי ספק וא"כ בצנון איכא ספק ספיקא לאיסורא, חדא דלמא היה שמנונית קרוש והוי טעם הבא מן הממש ולא הוי נטבנ"ט ואת"ל שלא היה קרוש עליו דלמא חורפיה דצנון דהוי כבישול מוציא טעם גמור דהוי כממש ולא הוי נטבנ"ט ואסור ומשו"ת כתב רש"י שני טעמים לאסור בצנון ודו"ק: