תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער א · יז
והנה יש לומר בדרך אחר ג"כ בעיקר פלוגתא דנטבנ"ט דמאן דס"ל טעם שאסרה התורה דהוי כממש הא לא"ה באמת לא היה אסרה התורה א"כ נטבנ"ט דעכ"פ לא יכול להיות כממש כיון שכבר בא מן השני לשלישי מותר אמנם מאן דס"ל דכל טעכ"ע לא הוי כממש רק שאסרה התורה מ"מ אעפ"י שלא הוי כממשו, וא"כ כל טעם נגד ממש הוי כאיקלש קצת ממשו ומהותו ואפ"ה אסרה התורה אמרינן דהה"ד לטעם שני אע"ג שאיקלש טפי פורתא מ"מ אסור דמה לי איקלש פורתא או טובא והנה באמת יש לעיין מ"ט אסר הריב"ן בבצים שנתבשלו דאע"ג דבישול מוציא טעם גמור מ"מ איכא ג' נותני טעמים לקדירה ולמים ולבצים כמ"ש התוס' באמת דמטעם זה יהיו מותרים הבצים נמי, וצ"ל דהריב"ן ס"ל כיון דטעם הראשון שבא מקדירה הו"ל כממשו של איסור א"כ טעם השני למים ולבצים לא חשיב נטבנ"ט דנטבנ"ט לא הוי רק אם טעם ראשון בכלי כמ"ש הפרמ"ג ועי' לעיל אות י"ב מ"ש בדברי המהר"ש: