אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער א › ז

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער א · ז

ו

הא דנטבנ"ט שרי ראיתי בריטב"א שכתב להדיא דאפילו אם יש טעם בשר בדגים מותר, דהך טעמא לא חשוב כיון דאיקלש, וכן כתב הפר"ח ביו"ד סימן צ"ה ס"ק ג' ולא כמ"ש היש"ש בפרק כל הבשר סימן ס"א דגם לשמואל אסור כשיש טעם בשר בדגים רק דאנן אמרינן דהך טעמא לא חשיב כלל דאיקלש מן הבשר לקערה ומן הקערה לדגים, וי"ל הסברא עפ"י מ"ש התוס' סוף מס' ע"א ע"ו ע"א ד"ה מכאן ואילך דטפי מתקלקל הטעם בכלי שאין ראוי לאכילה ממה שמתקלקל טעם בשר בדגים עי"ש עכ"פ חזינן כיון דבכלי קל יותר להתקלקל הטעם משו"ה שפיר אמרינן דאע"ג דהטעם ראשון מכלי למאכל אסור וראיה מקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב, עי' בתוס' מס' זבחים צ"ז ע"א ד"ה ואם טש, מ"מ הטעם שבא אח"כ מהמאכל למאכל שני אינו חשוב דאיקלש טפי ולפי"ז היכא שהטעם הראשון היה באוכל ולא בכלי, באמת לא אמרינן נטבנ"ט דמכיון שנבלע באוכל לא הוקלש והוי כממש וכן כתב בספר התרומות סימן ס"א וז"ל ואין להתיר מטעם דתו' נטבנ"ט, חד בעיסה של פשטידא ומשם לעוגה דשמא היינו דדוקא פליטת טעם של כלי אבל מאוכל לאוכל הכל חשיב טעם אחד עכ"ל, הרי דס"ל גם כן דבאוכל לא הוי נטבנ"ט ועי' ספר גינת וורדים כלל ס"ה ובפרמ"ג סימן צ"ה, אמנם לפי שנראה מלשון ספר התרומות שנסתפק בזה שהרי כתב רק בלשון דשמא וכו' נ"ל דזהו תלוי בהך סברא דהנה הראשונים נחלקו אם נטבנ"ט לא שרי רק בעלו אבל נתבשלו הוי טעם גמור או אפילו בנתבשלו נמי מותר, עי' הפלוגתא בירד סימן צ"ה וברמ"א שם, ונ"ל דהך פלוגתא אי נתבשלו לא חשיב נטבנ"ט או לא תליא בהא, דהנה הרטב"א בתוה"א והבדה"ב נחלקו שם אי הבליעה בכלי לאחר מעל"ע נפסלה מאכילת אדם לגמרי או שעדיין ראוי קצת, דהרשב"א ס"ל דהפגימה לא נפסלה לגמרי רק כיון שעכ"פ אינו נהנה בתערובות, אמרינן דנתבטל, והבדה"ב ס"ל דהבליעה בקדירה נפסלה לגמרי עי' בתוה"א דף ע' ובר"נ סוף מס' ע"א, משמע דאינה נפסלה לגמרי, וברש"י מס' ע"א ס"ז ע"ב ד"ה, ואידך ס"ל נמי כהרשב"א דאינו נפגם לגמרי רק בתבשיל הבא אחריו, אמנם במס' פסחים מ"ד ע"ב ס"ל לרש"י מטעם הכלי נפגמה הבליעה, משמע דס"ל כדעת הבדה"ב דהבליעה פגימה בעצמותה, ועי' שו"ת תתס"ו ליו"ד סימן צ"ח שעמד כבר בדברי רש"י האלו, והנה לכאורה י"ל טעם הפוסקים דס"ל בנתבשלו לא הוי נטבנ"ט משום דע"י בישול נבלע הטעם מן הבשר בכלי בכח גדול כל כך עד שנחשב כממש, וא"כ הוי טעם ראשון כממשו של האיסור אמנם אי הו"א דבליעה נפגם בכלי לגמרי והרי חזינן שאוכל ממש אינו נפגם לגמרי במעל"ע א"כ מוכח דהבליעה אפילו ע"י בישול לא חשיב כממש שאילו היתה כטעמו של איסור לא היתה נפגמה כל כך וא"כ מכיון שחזינן שאפילו בליעה ע"י בישול נפגם כל כך, אלמא דאינו כממש שפיר י"ל דבליעה, ע"י בישול בכלי נמי הוקלש הטעם דדרכו של כלי להקליש תיכף כח הבליעה, ואחר מעל"ע נפגם לגמרי אמנם אי ס"ל דבליעה בכלי אפילו אחר מעל"ע אינו נפגם לגמרי א"כ שפיר י"ל דאין דרכו של כלי כלל להקליש הטעם וא"כ אע"ג דבטלו מותר, היינו משום דבטלו אין לו כח לקבל טעם חזק כל כך, ומשו"ה מותר משא"כ נתבשלו הו"ל טעם חזק אפילו בכלי ואסור דהוי כממש וע' ברשב"א שכתב ג"כ וז"ל דכח האש מפליט ממשו של הרוטב הנבלע בקערה והו"ל כטעם ראשון ואע"ג דהרשב"א גופא פסק להלכה דאפילו בנתבשלו מותר אע"ג דאיהו גופא ס"ל דהבליעה לא נפגמה לגמרי מ"מ י"ל בשיטות הפוסקים דנתבשלו אסור, מודי דאי הוי הבליעה נפגמה לגמרי היה מותר בנתבשלו ג"כ דכיון דע"י כח הכלי נפגמה הבליעה לאחר מעל"ע הה"ד דאמרינן דפועל להקליש הטעם מכיון שנבלע בכלי והיו מודים דנתבשלו נמי מותר רק דס"ל דאין כח הכלי פיעל כל כך על הבליעה להקליש ולפגום לגמרי ומשו"ה ס"ל דנתבשלו הו"ל כממש וטעם ראשון ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה