תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער א · ד
הרמב"ן במלחמות במס' פסחים פרק כיצד צולין הקשה לדעת הרי"ף דס"ל גבי פת שאפאה עם הצלי אסור לאכול בכותח דהו"ל דשיל"מ לאכול בלא כותח, הקשה מדגים שעלו בקערה אמאי מותר לאכול בכותח וכן מצנון שחתך בסכין אמאי מותר בכותח ולא נימא דהו"ל דשיל"מ, והנה מדגים שעלו בקערה תירץ שם דנטבנ"ט אפילו משהו לא הוי אמנם מצנון שחתך בסכין דאיכא עכ"פ משהו שמנינות קרוש הניח בצ"ע, עכ"פ י"ל דרב כהנא אשמעינן רבותא גם לעניין צנון דלא נאסר במשהו דכה"ג לא הוי דשיל"מ עי' בבעל המאור שם, אמנם לעיקר קושיית הרמב"ן י"ל דרי"ף ס"ל דווקא גבי פת שאפאה עם הצלי דשם אילו היה טעם גמור היה הבלוע בדרך שאסור מה"ת דצלי הוי כבישול לעניין בב"ח עי' פלתי סימן פ"ז מ"ש בזה, ומשו"ה גזרו נמי בריחא דלא לבטל משום דשיל"מ, משא"כ בצנון שחתך בסכין דליכא כאן שום בליעה באופן דלתסר בב"ח מה"ת ואין כאן שום סרך איסור מה"ת אפילו היה בו טעם משו"ה כי ליכא טעם רק משהו לא גזרו ביה משום דשיל"מ ואע"ג דלגבי פת שאפאה עם הצלי נמי אפילו היה בו טעם גמור בפת לא היה אסור מה"ת לאכול בכותח דהא אכילתו בכותח אינו דרך בישול ומ"מ גזרו משום דשיל"מ התם מ"מ עיקר הבליעה באה באופן שבב"ח יש לאסור מה"ת שפיר גזרו כה"ג נמי, משא"כ הכא גבי צנון גם עיקר הבליעה הראשונה לא היתה בגוונא שיהי' בו סרך איסור בב"ח מה"ת משו"ה לא גזרו במשהו כלל, כך יש לחלק לשיטת הרי"ף, אמנם הרמב"ן י"ל דס"ל דצלי נמי אינו אסור מה"ת בב"ח עי' פלתי שם סימן פ"ז, ומשו"ה לא ניחא ליה בהאי חילוקא אמנם מ"ש הרמב"ן שם דנבטנ"ט אפילו כמשהו לא הוי, וגרע מריחא, יש לעיין א"כ מ"ט לא התירו רק בנטבנ"ט דהתירא, ולא דאיסורא, כמ"ש הר"נ דשם בב"ח אין יוכל לחול על טעם קלוש ומשו"ה באיסורא לא שייך נטבנ"ט, וא' נימא דנטבנ"ט אפילו משהו לא הוי א"כ גם באיסורא, אי לא ס"ל חתיכה עצמה נעשה נבילה, הוי לן להתיר נטבנ"ט. ואולי אפש"ל דגבי איסורא באמת ג"כ רק מדרבנן אסור, ואולי משום גזירה אטו טעם ראשון ועי' פרמ"ג בשפתי דעת ביו"ד סימן צ"ד ס"ק כ"ב שחקר בזה אי נטבנ"ט דאיסורא מה"ת אסור או רק מדרבנן, ואי נימא כדעת המלחמות דנטבנ"ט לא הוי אפילו משהו פשיטא דליכא איסור דאוריתא בנטבנ"ט אפילו דאיסורא ואפילו אי חתיכה נעשה נבלה דלא שייך נטבנ"ט, מ"מ הא דחחענ"נ בשאר איסורין וודאי כמעט לכל הפוסקים היא רק מדרבנן, עי' בש"ע יו"ד סימן צ"ב א"כ מה"ת מותר נטבנ"ט, אפילו באיסורא רק מדרבנן גזרו בנטבנ"ט דאיסורא: