אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער א › ג

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער א · ג

ב

אמנם לתרץ כל הקושיות נ"ל עוד כוונה אחרת בחילוקא דאביי בין התירא בלע לאיסורא אפילו לפי האמת, דהנה לכאורא י"ל עפ"י מ"ש לעיל אמאי מהני טעימה כיון שאין הטעם מתפשט בשוה, דמ"מ מותר דמוקמינן ההיתר בחזקת היתר כמו שהיה מעיקרא וודאי היכא דליכא קפילא לא שייך להתיר משום חזקת היתר דכיון שיש מציאות לברר הדבר לא מוקמינן בחזקת היתר משא"כ לעניין החשש שמא לא נתפשט הטעם בשוה דאין זה מציאות לברר וא"כ נצטרך לאסור כל ההיתר, בכה"ג שפיר מוקמינן בחזקת היתר וכבר דברו מזה האחרונים ועי' בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סימן קט"ו ובשו"ת בית אפרים סימן ל"א ליו"ד, אמנם לכאורא י"ל דכאן לא שייך חזקת היתר דתיכף מכיון שנתן הרותח לתוך קערה של איסור איתרע ליה החזקת היתר, וא"כ אשמעינן רב כהנא חידוש דין דאפילו אם טעמו הרותח ע"י קפילא ולית ביה טעמא נמי אסור דכה"ג אין מתפשט הטעם בשוה, ולא מהני טעימה, ומתרוץ קושיית הר"נ דמאי קמל"ן ר"כ פשיטא ולפימ"ש א"ש דקמל"ן באמת דאפילו טעימא לא מהני' אמנם עד כאן נוכל לומר דלא מהני טעימה רק גבי קערה דהוי איסור ואיתרע ליה תיכף הך חזקת היתר של הרותח שנתן לחוך הקערה, אמנם גבי צנון שחתך בסכין של בשר דאע"ג דלעניין לומר שלא יצטרך טעימה כלל אם יש בו טעם בשר לאכלו בכותח לא מוקמינן ליה על חזקתו הראשונה ולומר דכמו שמעיקרא היה מותר לאכול בכותח גם עכשיו מותר כיון דאפשר לברר ע"י טעימה מ"מ הך חששא שנימא דלא יהני טעימה דלמא לא נתפשט בשו"ה הטעם שפיר מוקמינן ליה אחזקתו הראשונה שעדיין מותר לאכלו בכותח וכאן לא שייך לומר דאיתרע ליה חזקת היתר דהא מעולם לא יצא מחזקת היתר כלל שפיר מהני ליה חזקתו הראשונה לגמרי גם לעניין זה שמותר לאכול בכותח וא"כ א"ש חילוקא דאביי דגבי קערה לא מהני טעימה כיון דאין הטעם מתפשט בשוה וחזקת היתר ליכא דאיתרע ע"י שנתנו בקערה של איסור אמנם גבי צנון שפיר איכא חזקת היתר, וזהו כוונת אביי לחלק בין התירא בלע לאיסורא בלע דכיון דהתירא בלע שפיר לא איתרע ל"ה חזקת היתר מעולם ולא אמרינן חזקה דאיתרע לא הוי חזקה רק היכא דחזקת היתר שלו איתרע ודוק) אמנם כל זהו הי' רק אי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה, משא"כ אי ס"ל חזקה דאיתרע הוי חזקה א"כ גם לעניין איסור אע"ג דבעי טעימה עכ"פ דלעניין זה לא מוקמינן אחזקת היתר כיון שיש מציאות לברר מ"מ אם כבר טעמו ואין בו טעם איסור רק החשש דלמא לא נתפשט הטעם בשוה שפיר מוקמינן בחזקת היתר שלא יהיה אסור לעולם והנה כבר הבאתי כמ"פ בספרי דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקת ומאן דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ס"ל חזקא דאיתרע שמה חזקה ולא גמרינן מספק טומאה ברה"ר דטהור דהתם משום חזקת טהרה אע"ג דאיתרע הוי חזקה והך סברא היא מספר דברי אמת והנה השב שמעת' שמעת' א' פ"ד האריך להוכיח דאביי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא ורבא ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא וא"כ ס"ל לאבי' חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ורבא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה, וא"כ א"ש הכל בס"ד דאביי דס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה שפיר מחלק בין איסורא בלע דהכא כיון דהוי איסורא לא מהני אפילו טעימה דאכתי יש לחוש דלמא יש בו טעם איסור כיון שאין הטעם מתפשט בשוה אמנם רבא דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה, א"כ גם גבי איסור נמי מהני טעימה כמו גבי צנון ולא חיישינן למה שאין הטעם מתפשט בשוה דכיון דעל זה אי אפשר למיקם עלה דמילתא שפיר מוקמינן ליה בחזקת היתר רק בלא טעימה כלל אי אפשר להתיר משום חזקת היתר דבדבר שיש מציאות עכ"פ לברר לא סמכינן על החזקה וא"כ טובא אשמעינן רב כהנא בין לאביי בין לרבא לאביי אשמעינן דגבי קערה אפילו טעימה לא מהני כיון שלא נבלע ע"י בישול אין הטעם מתפשט בשוה, ולרבא קמל"ן אפכא דווקא בלא טעימה אסור, משא"כ ע"י טעימה לזה דלמא לא נתפשט הטעם בשוה לא חיישינן דמוקמינן אחזקת היתר, ומשו"ה ניחא להו לאביי ורבא לאוקמא מילתא דרב כהנא בהכי דכה"ג איכא שפיר רבותא בין לאביי לשיטתו בין לרבא לשיטתו, משא"כ אי הוי מוקמי מילתא דרב כהנא משום נטבנ"ט לא היה שום רבותא במילתא דרב כהנא דהא כבר ידעינן מפלוגתא דרב ושמואל וא"כ לא הו"ל לרב כהנא לומר רק אי הלכתא כרב או כשמואל דהך דקערה שמלח בה דלא הוי נטבנ"ט פשיטא דהא הוי טעם ראשון, אמנם לאקומתא דאביי ורבא טובא אשמעינן גם בהא דקערה דלאביי אשמעינן דלא מהני אפילו טעימה, ולרבא אדרבא אשמעינן דמ"מ טעימה מהני כמו גבי צנון דמהני טעימה אע"ג שלא נתפשט הטעם בשוה דגבי קערה נמי מוקמינן בחזקת היתר כמ"ש ודוק ולדבר הזה עוררני בני ה"ב החריף וכו' מו"ה משה נ"י:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה